יום שלישי, 24 בדצמבר 2019

הפגיעה בחופש העיסוק של העורר בשל במגבלות שהוטלו עליו היא מידתית ומוגבלת, ונועדה לתכלית ראויה


הפגיעה בחופש העיסוק של העורר בשל במגבלות שהוטלו עליו היא מידתית ומוגבלת, ונועדה לתכלית ראויה
בית המפשט העליון הכריע בימים אלו בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיאה נ' זלוצ'ובר) שהאריך בשנה את צו הפיקוח שהוטל על העורר מכוח חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 (להלן: חוק הפיקוח). בעברו של העורר הרשעה קודמת משנת 2005 בעבירת מין, כאשר על רקע שתיית אלכוהול פגע בקטינה וביצע בה מעשים מגונים. הרשעה נוספת נסבה על עבירות מין בקורבן 
במהלך פגישת היכרות ראשונה.


ועוד כמה מאמרים שכתבתי

עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס - כותב בביז פורטל
עו”ד נועם קוריס – כותב על תביעה ייצוגית
עו"ד נועם קוריס – צבע אדום מבזקלייב


המגבלות השנויות במחלוקת הינן איסור הימצאות עם קטינות שאינן בנות משפחה ושתיית אלכוהול. בא כוח 
העורר עמד על הירידה במסוכנותו של העורר לפי הערכת מסוכנות לדרגה בינונית ועל הפגיעה בעיסוקו כפועל יוצא מהמגבלה, בכל האמור בשהות עם קטינים;  ועל היעדר התייחסות לשתיית אלכוהול בהערכת המסוכנות, באופן שניתן ללמוד ממנו לטענתו על היעדר צורך במגבלה גורפת זו

באת כוח המדינה ביקשה להשאיר את המגבלות על כנן, נוכח הזיקה ביניהן לעבירות מין קודמות בהן הורשע העורר; בהינתן תכליותיו של חוק הפיקוח; ובשים לב לכך שמדובר בתקופה מוגבלת של פחות משנה עד פקיעת הצו האמור.
לאחר שנשקלו טיעוני הצדדים, לא נמצאה עילה להתערבות ערכאת הערעור. הפגיעה בחופש העיסוק של העורר היא מידתית ומוגבלת, ונועדה לתכלית ראויה; ואין בה כדי למנוע עיסוק רציף של המערער בתחום השיפוצים, שהוא מקור פרנסתו בשלב הנוכחי. גם למגבלה בדבר שתיית אלכוהול (שאינה חלה על כוס קידוש) יש זיקה לעבירה שבה הורשע העורר, והיא מלמדת על כך שבענייננו הסרת חסמים שהיא פועל יוצא של שתיית אלכוהול, אף יצאה בעבר מהכוח אל הפועל.
אשר על כן, הערעור נדחה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.


יום שישי, 11 באוקטובר 2019

בית המשפט העליון דחה ערעור על שכר טרחת עורכי דין

בית המשפט העליון דחה ערעור על שכר טרחת עורכי דין
בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"א 19066-03-17, כב' השופטים ע' רביד, י' שנלר וק' ורדי) שדחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 52451-02-14, כב' השופטת ד' קוברסקי) בו נדחתה תביעתו של המבקש לקבלת תשלום אשר לטענתו הוא זכאי לו מתוקף הסכם שכר טרחה שנחתם בינו ובין המשיב (להלן: ההסכם).

במסגרת ההסכם התחייב המשיב לשלם למבקש שכר טרחה בגובה 100,000 ₪ עבור ייצוגו בהליך בוררות בעקבות סכסוך עם אחיו. עוד הוסכם בין השניים כי במידה שיהיה צורך בהליכים משפטיים נוספים לאחר הליך זה (בין במשפט ובין בגישור) שכר הטרחה יעמוד על 400,000 ₪. בפני הערכאות קמא טען המבקש כי הליכים משפטיים אלו אכן התקיימו כך שהוא זכאי להשלמת שכר הטרחה לסכום הנקוב בהסכם. ראשית, הסתמך המבקש על כך שהגיש בקשה לבית המשפט לאשר את פסק הבורר אשר ניתן בהליך הבוררות. שנית, לטענתו של המבקש התקיים הליך גישור בין המשיב לאחיו לאחר מתן פסק הבוררות. אלו, לטענת המבקש, מהווים "הליכים משפטיים" כהגדרת ההסכם ולכן יש בהם כדי לזכותו בשכר טרחה בסך 400,000 ₪.

טענותיו של המבקש נדחו על ידי ערכאות קמא. נפסק כי הגשת הסכם בוררות לאישור בית המשפט, כאשר אישור זה ניתן ללא התנגדות וללא צורך בהתדיינות (כפי שקרה בפועל), אינה נחשבת כהליך משפטי אלא כהליך טכני גרידא. עוד נקבע בבית המשפט המחוזי כי מבחינה עובדתית לא הוצגו ראיות התומכות בכך שהתקיים הליך גישור בין המשיב לאחיו לאחר מתן פסק הבוררות. בנקודה זו טוען המערער לסתירה בין פסק דינו של בית המשפט המחוזי לפסק דינו של בית משפט השלום, אשר מצדיקה לדידו את קבלת רשות הערעור. לטענתו, בית משפט השלום קבע כי התקיימה ישיבת גישור אך זו אינה עולה לכדי "הליך גישור" שמקיים את תנאי ההליכים המשפטיים הקבוע בהסכם, וזאת מכיוון שהיה מדובר בישיבה אחת בלבד. יצוין כי קביעה זו הביאה להצטרפותה של לשכת עורכי הדין (להלן: הלשכה) להליך הערעור בבית המשפט המחוזי במעמד של ידיד בית המשפט. בבקשתה, טענה הלשכה שעל בית המשפט להסתייג מקביעה לפיה יש לבחון את שאלת התגבשותו של הליך גישור על פי מבחנים כמותיים.

לאחר עיון בבקשה הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי דינה להידחות. בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לא מצא בית המשפט העליון כי בקשה זו מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינם של הצדדים להליך זה. למעשה, המבקש אף אינו טוען לכך. המבקש הלין בפני בית המשפט העליון בעיקר על הסתירה כביכול בין הממצאים העובדתיים של שתי הערכאות קמא. בטענה זו אין ממש. כפי שהובהר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, צדק בית משפט השלום בכך שקבע, בהסתמך על העדויות בפניו, שלא התקיימה הסכמה לפנות להליך גישור ולכן ממילא הליך זה לא התקיים. משכך, מתייחס בית המשפט המחוזי גם לטענותיה של לשכת עורכי הדין, בבחינת למעלה מן הצורך בלבד, ומסתייג מאמירותיו של בית משפט השלום ביחס למהות הליכי גישור באשר הם. נקודה זו אף מצביעה על כך שהתוצאה של ערכאה קמא אינה גורמת לעיוות דין – התנאי השני הנדרש על מנת להסתמך על תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי שאוזכרה לעיל. יוצא איפוא שהמבקש מעוניין שבית משפט העליון יתערב בקביעותיהן העובדתיות כפי שהן נקבעו. כלל מושרש הוא שערכאת הערעור תימנע מלהתערב בהכרעות העובדתיות כפי שנקבעו על ידי ערכאת הדיון, אלא במקרים חריגים. בית המשפט העליון לא מצא במקרה זה לחרוג מכלל זה, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר ב"גלגול שלישי" של בקשה זו.

עוד יצוין שלאחר שהונחה בקשת רשות הערעור ותשובתו של המשיב לה, הגיש המבקש בקשה למחיקת סעיפים מתשובתו של המשיב, או לחילופין בקשה למתן זכות תשובה למבקש. לאור כל האמור לעיל, מתייתר הצורך בהחלטה בבקשות אלו.

הבקשה נדחתה. בנסיבות העניין המבקש יישא בהוצאות ובשכר טרחת המשיב בסך 7,500 ש"ח.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7
עו”ד נועם קוריס - על פיגועי טרור, איראן וטראמפ
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com   


יום שני, 24 ביוני 2019

עו"ד נועם קוריס - טוב לדעת ש...

עו"ד נועם קוריס
עו"ד נועם קוריס
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק במשפטט מסחרי ובדיני אינטרנט מאז שנת 2004. עו"ד נועם קוריס כותב בקו עיתונותעו"ד נועם קוריס כותב ב news1עו"ד נועם קוריס כותב בישראל היום


עו”ד נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו בבלוגר עו”ד נועם קוריס ושות’

יום רביעי, 22 במאי 2019

עו"ד נועם קוריס- יש לך מניות וני"ע בבנק בישראל ?

עו"ד נועם קוריס- יש לך מניות וני"ע בבנק בישראל ?
אם יש לך מניות וני"ע בבנק בישראל, אולי לא אמרו לך ומגיע לך כסף ?! איך מגישים תביעה נגזרת ומה ההבדל בין תביעה נגזרת לבין תביעה ייצוגית ? 200,000 ₪ שולמו למחזיק המניות שטבינסקי לאחר שבית המשפט קיבל את עמדת עורכי דינו לאשר הגשת תביעה נגזרת כפי שביקש, סך של 250,000 ₪ שולמו כהוצאות עם אישור הגשת התביעה הנגזרת בעניין דסק"ש ועסקת מעריב.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com  

השבוע פנה אלי לקוח במייל (kurislaw@gmail.com), ושאל אותי איך הוא יכול להחזיר לעצמו את חסרון הכיס שנגרם לו באחזקת מניות שהחזיק בבנק בשנים האחרונות. הוא קרא במדורי הכלכלה כמה כתבות שקצת הטרידו אותו, בנוגע לחלק מהמניות שהחזיק.

לא כל אחד מסוגל להבין כל ניואנס בכל כתבה כלכלית או כתבה משפטית, בעיקר לא כל אחד יכול להבין כתבות שלא מדברות בגובה העיניים, או כתבות שנראה שמי שכתב אותן לא כל כך הבין מה הוא כותב.
לעיתים קריאת הכתבה או אפילו הכותרת בעיתון היא רק הניצוץ או הטרייגר שמביא לבחינת העובדות לאשורן, לפעמים בדיקה של העובדות על ידי עורך דין יכולה להביא גם להמלצה על אכיפה אזרחית אקטיבית ואפקטיבית.
יש מקרים שבהם אדם שמחזיק אפילו מניות בודדות בתיק הני"ע בבנק, יכול לזכות בסכומי עתק, אם בית המשפט ימצא את טענות עורך דינו ראויות להתברר במסגרת תביעה נגזרת או תביעה ייצוגית.
פנה אלי למשל פעם מישהו באינטרנט, וביקש שאבחן עבורו האם כדאי לנקוט בהליכי תביעה ייצוגית נגד בנק יהב וחברת הלמן אלדובי, פנייה לבדיקה שהראתה לי שלציבור לכאורה הוצגו באותה העת מצגים שונים ותנאים מסויימים שלא בוצעו על ידיהם בפועל לכאורה, באותה העת.
החוק בישראל אפילו מעודד במצבים מסויימים אכיפה אזרחית, חוק איסור לשון הרע, חוק הגנת זכויות יוצרים, הפרטיות, חוק הגנת הצרכן וחוק התקשורת ממגדירים לצד אחריות פלילית ואפשרות לטיפול משטרתי בעבירה על חוקים אלו, גם מנגנון אכיפה אזרחית המקנה שיקול דעת לבית המשפט לפסוק אלפי ועשרות אלפי שקלים בעבור כל מעשה עוולה לפי סעיפים מסויימים בחוקים לעיל.
כך למשל, אם פלוני הכפיש אותך באינטרנט, קיימת לך אפשרות להגיש נגדו תלונה למשטרת ישראל שתהיה רשאית להגיש נגדו כתב אישום פלילי, וגם תעמוד לך האפשרות להגיש בעצמך קובלנה פלילית- וגם תביעה אזרחית לפיצוי גם ללא הוכחת נזק- בסכום שיכול להגיע עד 144,000 ₪ לכל פרסום מפר.
תיקון 40 לחוק התקשורת, המוכר לרובנו גם כחוק דואר זבל, הוכיח את עצמו במיגור תופעת הספאם בישראל, כאשר אלפי תביעות בעניין ספאם הוגשו מאז שנת 2008, מדי שנה ושנה ותוך דרישה לפיצוי ללא הוכחת נזק עד לסך של 1,000 ₪ לכל הודעת פרסומת בלתי רצויה, שיצרו בפועל אכיפה אזרחית יעילה, שהוציאה את הכלכליות של מרבית הודעות הספאם שנשלחו לאזרחי ישראל קודם לכן.
בצורה דומה, לצד הרשות לניירות ערך שתפקידה להגן על ציבור המשקיעים ולפקח על אכיפת החוק בשוק ההשקעות המקומי, מאפשר החוק בישראל שני מנגנונים עיקריים של אכיפה אזרחית והגנה על האינטרסים, גם של בעלי מניות פרטיים מהציבור הרחב.
מנגנון התביעה הייצוגית, אשר מתאים למספר עניינים וביניהם נושאים מתוך דיני הבנקאות, קרנות פנסיה, הביטוח, הצרכנות, תיקון 40 לחוק התקשורת וכמובן בעלי מניות או יחידות השתתפות מן הציבור.  
בעל מניות מן הציבור, אפילו אם הוא מחזק מספר מניות מצומצם בשווי של אלפי שקלים בודדים, רשאי בתנאים מסויימים להגיש תביעה ייצוגית בשם כל בעלי המניות ובגין כל שווי העוולות המתוארות בבקשתו- היכולות להגיע גם למיליארדי שקלים.
כאשר מתקבלת תביעה ייצוגית, יכול בעל המניות מן הציבור, שהגיש את התביעה האישית שלי לאור אחזקתו אפילו במניות בודדות, להיות מתוגמל לפי החלטת בית המשפט גם במיליוני שקלים.
מנגנון נוסף שמגדיר אכיפה אזרחית במקרים של אחזקת מניות בתאגידים, הנו מנגנון התביעה הנגזרת, מנגנון התביעה הנגזרת מאפשר אפילו לבעל מניות בודדות בחברה מסויימת, נניח מניות שנרכשו על ידו בבורסה לניירות ערך בתל אביב ובאמצעות הבנק- להגיש במקרים מסויימים בקשה לבירור תביעה נגזרת, אשר די בכך שתאושר בכדי שבית המשפט ישקול את גובה התגמול לאותו בעל מניות מקרב הציבור.
הגשת בקשה לניהול תביעה נגזרת היא למעשה פעולה שנועדה להשיב לחברה עצמה כספים או חסרון כיס, אשר בדרך כלל בעלי השליטה בחברה מונעים מאינטרס אחר לגבי אותה השבה- השונה מהאינטרס של בעלי מניות המיעוט או הנושים.
החזרת חסרון הכיס לקופת החברה עצמה הוא גם האינטרס של בעלי מניות המיעוט והנושים, אשר קופת המזומנים של החברה מהווה חלק מהנכס שלהם או הבטוחה להחזרת החוב כלפיהם בהתאמה.
בכדי לסבר את האוזן, בשנים האחרונות נפסקו לא פעם תגמולים בסכומים של מאות אלפי שקלים ויותר לטובת בעלי מניות מיעוט, ואפילו בשלב האישור להגיש את התביעה הנגזרת כבר נפסקו 200,000 ₪ למחזיק מניות בתנ"ג 18-10-00311 שטבינסקי נ' פסיפיקה אחזקות בע"מ ואח', בעוד לא פחות מ- 250,000 ₪ נפסקו כהוצאות עם אישור התביעה הנגזרת בעניין דסק"ש ועסקת מעריב. איך מגישים תביעה נגזרת ומה ההבדל בין תביעה נגזרת לבין תביעה ייצוגית.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום שישי, 10 במאי 2019

בית המשפט העליון דחה בקשה לפטור מערבון


בית המשפט העליון דחה בקשה לפטור מערבון
בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בערעור על החלטת כב' הרשם ר' גולדשטיין ברע"א 1466/19 מיום 2.4.2019 במסגרתה דחה את בקשת המערער לפטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון, והחלטתו מיום 15.4.2019 במסגרתה דחה בקשה לעיון חוזר באותו עניין.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7
עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - בבלוגספוט   

המערער הגיש בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט כ' מוסק) בה"פ 5210-06-13 מיום 15.1.2019 ומיום 16.1.2019 במסגרתן דחה את בקשת המערער לפי פקודת ביזיון בית משפט. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, המערער הגיש בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון.


בהחלטתו מיום 2.4.2019 דחה הרשם את הבקשה. נקבע כי לא הוכח חוסר יכולתו של המערער לשאת בתשלום האגרה ובהפקדת העירבון, שכן הבקשה אינה פורשת תשתית עובדתית מלאה בנוגע למצבו הכלכלי. בעניין הפקדת העירבון, הבקשה אינה מתייחסת באופן מפורט לאפשרות גיוס סכום העירבון מסביבתו הקרובה של המערער. עוד ציין הרשם כי בבקשה אין הסבר מדוע עתה אין באפשרות המערער לעמוד בהוצאות אלו, כאשר בעבר שילם והפקיד סכומים משמעותיים בהליכים שונים שניהל בבית משפט זה. עם זאת, בנסיבות העניין, נקבע סכום העירבון על סכום מופחת של 15,000 ש"ח. בהחלטתו מיום 15.4.2019 דחה הרשם את הבקשה לעיון חוזר בהחלטה משלא נמצאה עילה לשינויה.

לטענת המערער, שגה הרשם בדחותו את בקשותיו. לטענתו, הגיש את כל המסמכים הרלוונטים, ומהם עולה כי הוא נקלע לקשיים כלכליים עקב חובות של מאות אלפי שקלים. לדידו, בניגוד לקביעת הרשם, העובדה שבעבר הפקיד עירבון בסכומים גדולים דווקא מחזקת את טענתו בדבר חוסר יכולתו הכלכלית היום, שכן הדבר מוכיח שלוּ יכול היה לשאת בהוצאות היה עושה זאת כמו בעבר.

בית המשפט העליון קבע שדין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא כי שיקול דעתו של רשם בית המשפט רחב בעניינים כגון פטור מאגרה ומהפקדת עירבון, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (בשג"ץ 9253/18 פלוני נ' בית הדין הרבני (27.1.2019); בשג"ץ 4934/14 מלינה גורנשטיין נ' כנסת ישראל(21.7.2014)). ערעור זה אינו מצדיק התערבות בשיקול דעתו של הרשם.

למעלה מן הצורך, ציין בית המשפט העליון, כי עיון במסמכים שהגיש המערער מגלה כי הוא מגלה טפח ומכסה טפחיים והם אינם מוכיחים כי הוא מחוסר יכולת כלכלית לשאת באגרת המשפט או בהפקדת הערבון (וראו: בשג"ץ 6455/17 דוד מזרחי נ' מדינת ישראל (27.8.2017)). המערער לא פירט כלל מהם מקורות הכנסותיו והוצאותיו. אדרבה, עיון בדפי חשבון הבנק שצירף המערער לבקשתו מראה כי החשבון הוא על שם עסק "קנפלר ברוך יששכר – פיצה ג'רוזלם" וכי מופקדים מידי יום בחשבון סכומים המגיעים לעתים לכדי למעלה מ-10,000 ש"ח באמצעות כרטיסי אשראי. עוד עולה כי המערער נוהג למשוך אלפי שקלים מחשבונו במזומן גם כן מדי יום או יומיים והוא מבצע העברות בנקאיות לגורמים שלישיים גם כן באלפי שקלים. כמו כן עיון בדוחות המע"מ הדו-חודשיים שהגיש המערער בשלהי שנת 2018 תחילת שנת 2019, מצביע על מחזור עסקים במרוצת המחצית השנייה של שנת 2018 בסדר גודל של כ-150,000 ש"ח. לעומת כל זאת, בתצהיר המערער שהוגש יחד עם בקשתו, הוא לא ציין מאומה על אודות הכנסותיו – לא לגבי מקורם ולא לגבי סכומם.

באשר לבקשה לפטור מהפקדת עירבון, על מבקש להוכיח לא רק כי הוא עצמו מחוסר יכולת כלכלית, אלא גם כי אין ביכולתו להסתייע בסביבתו הקרובה (בש"א 8657/18 פלוני נ' המרכז הרפואי שערי צדק (10.12.2018); בש"א 240/18 שרון כוכבי נ' עיריית רחובות(11.1.2018)). ברם, לא עלה בידי המערער להשיב לקביעת הרשם כי לא הביא התייחסות מפורטת לאפשרות גיוס סכום העירבון בסיוע סביבתו הקרובה, למעט מתן הערה כללית כי חלק מקרוביו כבר העניקו לו הלוואות. תשובה זו, לאור ההכנסות המצוינות במסמכים שהוגשו, אינה מספקת הסבר להבדל מהותי במצבו של המערער כיום לעומת הליכים קודמים בהם עמד בהפקדת ערבונות גבוהים לבית משפט העליון. זאת במיוחד לאור העובדה כי הרשם העמיד את סכום העירבון על סכום מופחת.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום חמישי, 9 במאי 2019

המדינה תשלם לעו"ד רן אורן 5,000 ₪ ותבחן את נסיבות אשפוזו


המדינה תשלם לעו"ד רן אורן 5,000 ₪ ותבחן את נסיבות אשפוזו
בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק הכריע בימים אלו בעתירה להקמת ועדת חקירה משרדית או צוות בדיקה מיוחד אחר, שייבחנו את נסיבות אשפוזו של העותר. בפתח הדיון שנערך בפני בית המשפט העליון הודיע העותר כי בעקבות הגשת העתירה, המשיבים ערכו בדיקה מקצועית של עניינו, וכי מקובל עליו שמוצה הסעד המבוקש בעתירה. יחד עם זאת ביקש העותר לזכות בהוצאות המשפט שהוציא. באת כוח המדינה השאירה, ברוב הגינותה, את עניין ההוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7
עו”ד נועם קוריס - על פיגועי טרור, איראן וטראמפ
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com  


בית המשפט העליון בהרכב של שלושה שופטים סבר, כי יש מקום להטיל על המשיבים הוצאות משפט. על פני הדברים, נראה כי התנהלות הגורמים מטעם המשיבים מעוררת שאלות וצורך בבירור. הגשת העתירה הביאה לעריכת הבדיקה, ואף ניתן לומר כי הבדיקה אפשרה לגורמים הרלוונטיים להפיק לקחים. אלה עשויים להיות רלוונטיים גם להליכים עתידיים. בדבר אחרון זה יש גם כן תרומה. מהצד האחר, המשיבים ערכו את הבדיקה וסיימו אותה לפני שנערך דיון בתיק.
בראי כל האמור, העתירה מיצתה את עצמה לפי החלטת בית המשפט תוך קביעה שלנוכח הפעולות שביצעו המשיבים לאחר הגשתה. האחרונים יישאו בהוצאות העותר ובשכר טרחה בסך של 5,000 ש"ח.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.


יום שישי, 15 במרץ 2019

קיבל רכב על חשבון שכר הטרחה ויושעה לחודשיים

קיבל רכב על חשבון שכר הטרחה ויושעה לחודשיים
נגד המבקש שהנו עו"ד במחוז הדרום הוגש כתב קובלנה לבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין מחוז דרום (להלן: בית הדין המשמעתי המחוזי), המייחס לו עבירות של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, פגיעה בכבוד המקצוע, וקבלת שכר טרחה שלא בכסף. על פי הנטען בכתב הקובלנה, בחודש פברואר בשנת 2009, חתם המבקש אשר ייצג את המתלוננים – אישה וגבר (להלן: המתלוננים, המתלוננת) – בהליכים שונים, על הסכם שכר טרחה עם המתלוננת, אשר במסגרתו התחייבה האחרונה להעביר את הרכב שבבעלותה למבקש, לצורך מכירתו והעברת התמורה שתתקבל למבקש כשכר טרחתו. עוד נטען כי לאחר שהמבקש קיבל את הרכב לרשותו, הוא עשה בו שימוש בעצמו או על ידי אחרים, תוך שהוא עובר עבירות תנועה וחנייה, וכי למרות שנדרש לעשות זאת – הוא לא שילם את הקנסות ואת החובות שהוטלו בגין העבירות שעבר, וסירב להחזיר את הרכב למתלוננים.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

בית המשפט העליון הכריע לאחרונה בבקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ע' שחם) מיום 21.10.2018 בעב"י 63188-02-18, אשר קיבל בחלקו ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין מיום 10.1.2018 בבד"א 48/17, אשר דחה את ערעורו של המבקש על הכרעת דינו ועל גזר דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי מיום 14.7.2016 ומיום 22.1.2017 בהתאמה, בבד"מ 26/13. לצד בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע ובקשות נוספות.

ביום 14.7.2016 הורשע המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב הקובלנה. בהכרעת דינו, קבע בין היתר בית הדין המחוזי כי יש לתת אמון מלא בעדות המתלוננים לפיה הרכב היה בבעלות המבקש ובשימושו, וכי בכך עבר המבקש על כלל 9(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, האוסר על עורך דין לקבל שכר טרחה בעד עבודתו המקצועית אלא בכסף. כן נקבע כי גם אם בשלב הראשון הייתה הסכמה כי המבקש ישמש מעין שלוח לצורך מכירת הרכב, הרי שנוכח התקופה הממושכת בה הרכב הוחזק אצל המבקש, כשהוא מודע לשעבוד שרובץ עליו ומונע את מכירתו, נשללת טענתו לפיה הוא קיבל את הרכב לצורך מכירתו. כן נקבע כי התנהלותו של המבקש ביחסיו עם המתלוננים, מבססת עבירות של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע ערכית הדין, וכן פגיעה בכבוד המקצוע. כמו כן, הוער כי בית הדין המחוזי ראה בחומרה יתרה את התעלמות המבקש מפסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון מיום 1.7.2013 אשר חייב אותו להשיב את הרכב לאלתר לידי בא-כוח המתלוננים (להלן: פסק דינו של בית משפט השלום). 

ביום 22.1.2017 גזר בית הדין המשמעתי המחוזי על המבקש עונש השעיה בפועל לתקופה של 3 חודשים, השעיה מותנת, וכן הוצאות לטובת לשכת עורכי הדין. מחד גיסא, ניתן משקל בגזר הדין בין היתר לחומרת העבירות, לעברו המשמעתי של המבקש ולכך שאין עסקינן במעידה חד פעמית של המבקש; ומאידך גיסא, ניתן משקל לנסיבותיו האישיות של המבקש, לכך שהעבירות בוצעו לפני זמן רב בעת שעברו המשמעתי של המבקש היה נקי, ולנסיבות ביצוע העבירות.

המבקש ערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין לבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן: בית הדין המשמעתי הארצי).

בית הדין המשמעתי הארצי דחה פה אחד את ערעורו של המבקש על הכרעת הדין, ודחה ברוב דעות את ערעורו של המבקש על גזר הדין. לגבי הכרעת הדין, נקבע כי היא נומקה היטב תוך ניתוח הראיות שבאו בפני בית הדין המשמעתי המחוזי ותוך התייחסות יסודית לכלל הטענות שנטענו. לפיכך, נקבע כי אין עסקינן באחד מן המקרים החריגים בהם עשויה לקום הצדקה להתערבות בממצאים עובדתיים. לגבי גזר הדין, נקבע בין היתר כי העונש שהוטל על המבקש אינו מופרז בנסיבות העניין ובמיוחד לנוכח התנהלותו של המבקש לאורך זמן, אשר התבטאה בהתעלמותו מפסק דינו של בית משפט השלום ובהתנערותו לתקופה ממושכת מחיובי הקנסות שריחפו מעל ראשה של המתלוננת. יוער כי דעת המיעוט סברה כי יש מקום להמיר את עונש ההשעיה בפועל בהחמרה של העונש המותנה, וזאת בין היתר לנוכח התנהלותם של המתלוננים אשר אינה נקיה מספקות, לנוכח נסיבותיו האישיות של המבקש, לנוכח חלוף הזמן מיום תחילת ביצוע העבירות, וכן לנוכח העובדה כי המקרה הנוכחי קדם מבחינה כרונולוגית לעבירות האחרות שבהן הורשע המבקש.

המבקש ערער על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה את ערעורו של המבקש על הכרעת הדין, וקיבל בחלקו את ערעורו של המבקש על גזר הדין. לגבי הכרעת הדין, נקבע בין היתר כי אין בידי המבקש טענה של ממש העשויה להצדיק התערבות בעבירות בהן הורשע. לגבי גזר הדין, נקבע בין היתר כי יש מקום למיתון מסוים בעונשו של המבקש, הואיל וגזר הדין שניתן בבית הדין המשמעתי המחוזי התבסס, כעניין שאינו צדדי, על נושא אי ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום על ידי המבקש, החורג מן הנטען בכתב הקובלנה, בעוד שקיים ספק האם ניתנה למבקש הזדמנות הולמת להתגונן מפני טענה זו. אי לכך, נקבע כי יש להפחית מעונש ההשעיה בפועל שהושת על המבקש, כך שהוא יועמד על תקופה של 2 חודשים.

מכאן בקשת רשות הערעור שהוגשה לעליון, בה בין היתר שב וטוען המבקש נגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין המחוזי, ונגד חומרת העונש שהוטל עליו.

לאחר העיון בבקשה הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, בקשות רשות ערעור הנוגעות להליכים משמעתיים של לשכת עורכי הדין מגיעות לבית משפט זה לאחר שנבחנו לפני שלוש ערכאות ("גלגול רביעי"). בהתאם, רשות ערעור במקרים מעין אלה ניתנת במשורה, בגדרי "מהדורה מחמירה" של הלכת חניון חיפה הידועה, כדבריו של השופט רובינשטיין בבר"ש 1958/09 עו"ד ברי נ' הועד המחוזי של לשכת עוה"ד בתל אביב, פסקה ז (10.5.2009). בענייננו, ברי כי לא מתעוררת כל שאלה כאמור ומכאן שדין הבקשה להידחות לפי החלטת בית המשפט העליון כאמור.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.


יום חמישי, 7 בפברואר 2019

בג"צ דחה בקשת פטור מאגרה שהוגשה על ידי הסנגוריה הציבורית


בג"צ דחה בקשת פטור מאגרה שהוגשה על ידי הסנגוריה הציבורית
האם יש מקום לפטור עותרים מתשלום אגרה בעתירה שהוגשה לבג"ץ אך משום שהם מיוצגים בה על-ידי הסניגוריה הציבורית? זוהי השאלה שהוכרעה בבית המשפט העליון בעתירתו של יצחק אברג'יל ועוד 7 עותרים נוספים שיוצגו על ידי הסנגוריה הציבורית.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com  

במסגרת העתירה שבכותרת מבקשים העותרים כי בית המשפט יורה למשיבים לחתום עמם על הסדרי טיעון בהתאם להסכמות שגובשו לכאורה בין הצדדים במסגרת הליך פלילי שמתנהל נגד העותרים (תפ"ח 24984-07-15) ואשר מכונה "פרשה 512". בבקשה ביקשו העותרים, המיוצגים על-ידי באי-כוח שונים מטעם הסניגוריה הציבורית, כי יינתן להם פטור מתשלום אגרה בשל כך שהם מיוצגים על-ידי הסניגוריה הציבורית אשר לטענתם נושאת בהוצאות הגנתם. המשיבים מתנגדים לבקשה.

נקודת המוצא לדיון היא כי בעל-דין מחויב בתשלום אגרה בעת נקיטה בהליך משפטי. החיוב בתשלום אגרה מיועד להטיל על ציבור המתדיינים השתתפות בעלות ההליך המשפטי הניתן להם על-ידי המדינה, למנוע פתיחת הליכי סרק ולתמרץ הגשת תביעות בסכומים ריאליים ולא מופרזים. מנגד, חובת תשלום האגרה עלולה לפגוע בזכות הגישה לערכאות שהיא זכות יסוד חוקתית.
על-מנת לאזן בין תכליות אלה קובעות תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: התקנות) חובה כללית לתשלום אגרה (תקנה 2 לתקנות) ובצידה אפשרות למתן פטור מתשלומה במקרה שבו ידו של בעל-דין אינה משגת ובית המשפט מתרשם כי ההליך מגלה עילה (תקנה 14 לתקנות). בנוסף, התקנות קובעות רשימה של מקרים שבהם יינתן פטור סטטוטורי מתשלום אגרה בנסיבות הקשורות בזהותו של בעל הדין (תקנה 19 לתקנות) או במהות ההליך (תקנה 20 לתקנות). כבר נקבע כי מדובר ברשימה סגורה של פטורים אשר אין להרחיבה וכי יש לבסס כל בקשה למתן פטור מתשלום אגרה על מקור בדין (ראו: ע"א 8743/04 בר-נר נ' רוט, פ"ד נט(4) 104, 109 (2005); רע"א 9567/08 כרמל אולפינים בע"מ נ' תעשיות אלקטרוכימיות 1952 בע"מ (בפירוק), פסקה 19 (5.1.2011)), הגם שאת הוראות הפטור הקיימות יש לפרש בהרחבה (ראו: בש"א 457/01 קרליץ נ' פקיד הבחירות לעיריית באר-שבע 1998, פ"ד נה(3) 869, 872 (2001)).          
כידוע, התקנות אינן קובעות פטור סטטוטורי מתשלום אגרה למיוצגים על-ידי הסניגוריה הציבורית. זאת, למשל, בניגוד לפטור הסטטוטורי הקבוע מתשלום אגרה ביחס לבעלי-דין המיוצגים על-ידי הלשכה לסיוע משפטי בתנאים הקבועים שם (תקנות 19(7) ו-19(8)). ייתכן כי הטעם להבחנה זו נעוץ בכך שבהליכים פליליים, שהם מרביתם של ההליכים שבהם מייצגת הסניגוריה הציבורית, אין חובת תשלום אגרה. אולם, סבורני כי הסיבה המרכזית להבחנה זו נעוצה בכך שבמקרים רבים ייצוג על-ידי הסניגוריה הציבורית אינו מותנה בהכרח בהוכחת חוסר יכולת כלכלית. הן הוראות חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי) והן הוראות חוק הסניגוריה הציבורית, התשמ"ב-1982 (להלן: חוק הסנגוריה הציבורית)  קובעים שורה של מקרים שבהם הייצוג על-ידי הסניגוריה יינתן בהתחשב בסוגי העבירות והעונשים המוטלים בצדן ללא קשר למצבו הכלכלי של הנאשם או העצור (ראו: הוראות סעיף 15(א) לחוק סדר הדין הפלילי והוראות סעיף 18(א) לחוק הסניגוריה הציבורית. כן ראו: דן ביין "חוק הסניגוריה הציבורית – סקירה תמציתית" משפטים כ"ח 481, 499-498 (להלן: ביין)). בנוסף, לבית המשפט סמכות כללית למינוי סניגור ציבורי במקרים שבהם הוא סבור שהדבר נדרש לניהול המשפט וללא קשר למצבו הכלכלי של החשוד או הנאשם (ראו: סעיף 18(ב) לחוק).
הוראות אלה נובעות מהתכליות של מתן סיוע משפטי באמצעות הסניגוריה הציבורית אשר מכוונות להבטחת ייצוג משפטי נאות בהליכים פליליים וניהול המשפט באופן יעיל והוגן, וזאת לא בהכרח על רקע של נזקקות כלכלית (ראו: הצעת חוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ה-1995; בש"פ 7235/18 שם טוב נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (‏23.10.2018), וההפניות שם). זאת בניגוד לתכלית המובהקת של חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972 הנועד להושיט סיוע משפטי למי שידו אינה משגת (ראו: הצעת חוק הסעד המשפטי, התשל"א-1970).
יחד עם זאת, אין לכחד כי לחוק הסניגוריה הציבורית גם תכלית סוציאלית חשובה נוספת והיא העמדת סיוע משפטי בהליכים פליליים למי שידו אינה משגת (להרחבה ראו: יובל אלבשן "נגישות האוכלוסיות המוחלשות בישראל למשפט" עלי משפט ג(2) 497, 521-518 (2003). על פעילותה של הסניגוריה הציבורית באשר להתמודדות עם עבירות שבוצעו על רקע מצוקה כלכלית ראו למשל: טלי קסלסי־גולדשטיין, "'תיקי עוני' - התמודדות הסניגוריה הציבורית עם עברות שבוצעו על רקע מצוקה כלכלית" מעשי משפט ח 113 (2016)). משום כך, חוק הסניגוריה הציבורית קובע מקרים שבהם עצור או נאשם יקבלו ייצוג משפטי מאת הסניגוריה הציבורית על רקע מצבם הכלכלי (ראו: סעיף 18(א)(4) וסעיף 18(א)(7)לחוק הסניגוריה הציבורית. כן ראו: צו הסניגוריה הציבורית (ייצוג נאשמים מחוסרי אמצעים), התשנ"ו-1996). לא למותר לציין כי חוק הסניגוריה הציבורית אף הרחיב את המקרים שבהם קיימת זכאות לייצוג על-ידי הסניגוריה הציבורית על רקע מצבו הכלכלי של החשוד או הנאשם לעומת המצב המשפטי שקדם לחקיקתו (ראו: ביין, בעמ' 499).
נוכח האמור סבר העליון כי ייצוגם של בעלי דין בהליכים אזרחיים באמצעות הסניגוריה הציבורית עשוי בהחלט להוות שיקול למתן פטור מתשלום אגרה במסגרת הוראות תקנה 14 לתקנות שעניינה מתן פטור מחמת מצב כלכלי במקרים שבהם ההליך מגלה עילה. אציין כי כך אף נוהג בית משפט זה הלכה למעשה בהליכים המוגשים באמצעות הסניגוריה הציבורית, כגון בבקשות רשות לערער על פסקי דין בעתירת אסיר (ראו, למשל: רע"ב 10235/16 שררה נ' שרות בתי הסוהר (2.1.2017)). אולם, כל עוד לא נקבע אחרת בתקנות, אין בעובדה שבעל דין מיוצג על-ידי הסניגוריה הציבורית כדי להוות פטור "אוטומטי" מתשלום אגרה. זאת משום שכאמור לעיל, ייצוגם של בעלי דין על-ידי הסניגוריה הציבורית אין בו, מיניה וביה, כדי ללמד על כך שידם אינה משגת לשאת בתשלום האגרה.
עוד ציין בית המשפט, כי הבקשה למתן פטור מאגרה הוגשה כאמור בגדרה של עתירה לבג"ץ במסגרתה תוקפים העותרים את שיקול הדעת המינהלי של המשיבים באשר לשאלת החתימה על הסדר טיעון בעניינם. משכך, לא חלה בענייננו תקנה 20(8) לתקנות המורה על מתן פטור מתשלום אגרה בהליך פלילי (השוו: בשג"ץ 6474/16 כצמן נ' פרקליטות המדינה, פסקה 2 (30.8.2016). ערעור על החלטה זו נדחה על ידי כבוד השופט נ' הנדל ביום 27.9.2016 בגדר בשג"ץ 6975/16; בג"ץ 3329/18 כצמן נ' פרקליטות המדינה (29.4.2018); בג"ץ 6748/18 מלצ'יקוב נ' שרת המשפטים (3.10.2018)).
אם כן, בענייננו, ייצוגם של העותרים על-ידי הסניגוריה הציבורית אינו חוסה תחת פטור סטטוטורי לתשלום אגרה וגם אינו מעיד, בהכרח, על חוסר יכולת כלכלית לשאת בתשלומה. על כן, ומשעה שהעותרים לא העלו טענות פרטניות בנוגע למצבם הכלכלי – וראוי להדגיש בהקשר זה כי מדובר באגרה שתשלומה יחולק בין שמונה עותרים שונים – לא ראיתי להורות על מתן פטור מאגרה במקרה שלפניינו.
הבקשה נדחתה, אפוא. העותרים ישלמו את האגרה עד ליום 10.2.2019, אחרת בהתאם להחלטת בית המשפט- יימחק ההליך ללא צורך במתן החלטה נוספת.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.