יום שני, 22 בינואר 2024

צו הריסה למבנה הסמוך לאפרת

 בית המשפט העליון הכריע בערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט א' אברבנאל), בעת"מ 4606-12-23 מיום 13.12.2023; שבמסגרתו נדחתה עתירת המערער נגד צו סופי להפסקת עבודה ולהריסה שניתן ביחס למבנה בן חמש קומות, ששטחו כ-600 מ"ר, הממוקם בשטח C באזור יהודה והשומרון, במרחק של כ-100 מטרים מהיישוב אפרת (להלן בהתאמה: המבנה והאזור).

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- יש לך מניות וני"ע בבנק בישראל ?

כתב אישום בגין רצח הילד בפארק השעשועים

כתב אישום על עבירות נשק ותקיפת שוטרים
נדחתה עתירה לבג"צ בנוגע להסדר טיעון עם ח"כ אריה דרעי
כתב אישום נגד רונן סופר (52), מתנדב במשטרה, בגין ביצוע עבירות מין במתנדבת אחרת ששרתה עמו בתחנת המשטרה.
לא שמעתם ?!: מסלול בטוח": הוחרמו רכבי יוקרה בעוספיה ודלית אל כרמל
נדחתה עתירה נגד תיאטרון בית לסין

בשנת 2003 הוצא צו הפסקת עבודה (במסגרת תיק בב"ח 200/03) ביחס למבנה, אשר כלל בעת ההיא קומת קרקע שבניית קירותיה הושלמה, ועל גביה שלד של ארבע קומות נוספות. המערער זומן לדיון בוועדת המשנה לפיקוח, ובהעדר התייצבות מטעמו, הומצא לו בשנת 2004 צו הריסה למבנה באמצעות תלייתו על המבנה, שבמסגרתו נדרש לממש את הוראות הצו (צו ההריסה).

המערער לא מימש את צו ההריסה, ותחת זאת המשיך בבניית המבנה. גם המשיבים מצדם נמנעו ממימוש צו ההריסה לאורך השנים.

לאחרונה, על רקע מלחמת "חרבות ברזל", נעשתה הערכת מצב ביטחונית עדכנית באזור, אשר השפיעה על סדרי העדיפויות לאכיפת צו ההריסה, כמפורט בחוות-דעתו של מפקד חטיבת עציון:

  1. בסמוך ליישוב 'אפרת', במרחק של כ-100 מ' מגדר היישוב, מצוי מבנה בלתי חוקי בן חמש קומות מושא תיק בב"ח ב' 200/03.
  2. כידוע, ביום 7 באוקטובר 2023 פתח ארגון הטרור חמאס יחד עם ארגוני טרור נוספים במתקפה רצחנית על מדינת ישראל. המתקפה הרצחנית חידדה את תרחישי הייחוס המוזכרים מטה, והבהירה את החשיבות המכרעת שיש בשמירה על שדה ראייה פתוח לתצפיות, ככל הניתן, וצמצום נקודות תורפה ושטחים בלתי נצפים המהווים נתיבי חדירה פוטנציאליים. ללא האמור, היכולת לתת מענה אפקטיבי בזמן אמת לאיום הנשקף מהמרחב פוגמת באופן משמעותי ביכולת להגן על המרחב.
  3. המבנה מהווה נקודת מסתור, ומקשה על כוחות הביטחון לזהות פעולות המתרחשות בסביבתו ומאחוריו. נוסף לכך, המבנה הפך בפועל לנקודה שולטת במרחב המאיימת על היישוב במגוון תרחישי ייחוס, ובכללם ירי לעבר היישוב וכוחות הביטחון, וכן להקל על חדירה ליישוב או הימלטות מכוחות הביטחון במקרה של אירוע ביטחוני.
  4. מעבר לכך, לצורך יצירת שמירה והגנה אפקטיבית נדרשת יכולת תצפית רחבה, אשר תקנה מרווח ביטחון וזמן להיערכות לסיכול איום, בשעת הצורך. אפשרות ההסתתרות מאחורי המבנה ובסביבתו מקצרת באופן משמעותי את זמן התגובהשניתן לכוחות מעת שזוהה איום בשטח.
  5. הדברים אמורים בייחוד בשים לב למימדיו הרחבים של המבנה הכולל חמש קומות. המבנה יוצר נקודת תורפה ביטחונית חמורה המקשה על הגנה על שלום האזור ובפרט על היישוב הסמוך" (ההדגשות במקור).

בנסיבות אלו, הוחלט לפעול למימוש מיידי של צו ההריסה; ונמסרה הודעה למערער (באמצעות תלייתה במבנה) בדבר מתן "הזדמנות נוספת" להגיש השגה על צו ההריסה, אם קיימת טענה בדבר שינוי נסיבות ממועד מסירת הצו בשנת 2004; וזאת בתוך שלושה ימים (להלן גם: ההודעה העדכנית). יצוין, כי במועד מסירת ההודעה העדכנית התברר למשיבים כי בניית המבנה עדיין לא הושלמה וכי המבנה טרם אוכלס. המערער אכן הגיש השגה נגד צו ההריסה, וטען במסגרתה, בעיקרו של דבר, כי הוא לא ידע על הליכי האכיפה שננקטו בנוגע למבנה; וכי לא ניתנה לו הזדמנות לפעול להכשרת המבנה.

ההשגה נדחתה, תוך שצוין כי צו הפסקת העבודה וצו ההריסה נמסרו כדין; כי מכל מקום, היה על המערער לפעול לקבלת היתר בניה עובר להקמת המבנה; וכי ממילא, הסיכויים לקבלת היתר בניה כאמור נמוכים ביותר, בהתחשב בהוראות התכנוניות שחלות ביחס למקום. בעקבות דחיית ההשגה, ניתנו למערער ארבעה ימים לצורך התארגנות בטרם ימומש צו ההריסה.

יצוין, כי מספר ימים לאחר דחיית ההשגה, ערכו המשיבים סיור נוסף במקום, אשר העלה כי המבנה עדיין לא מאוכלס, אולם הוכנס לתוכו ריהוט במהלך הימים שחלפו ממועד מסירת ההודעה העדכנית. עוד עלה בסיור, כי למעט הקומה הראשונה, בניית המבנה עדיין לא הושלמה.

בהמשך לאמור, הגיש העותר עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי, שבמסגרתה טען, בעיקרו של דבר, כי הוא לא ידע על הליכי האכיפה שננקטו ביחס למבנה בשנים 2004-2003; וכי החלטת המשיבים לממש כעת את צו ההריסה בלי לאפשר לו לפעול להכשרת המבנה – חורגת ממתחם הסבירות.

בית המשפט המחוזי דחה את העתירה. בפסק הדין נקבע, כי צו הפסקת העבודה וצו ההריסה "נמסרו כדין, בדרך של הצמדתם למבנה במקום בולט"; וכי "באותה עת לא היה מדובר במבנה נטוש, שכן [...] במקום עבדו פועלים מטעמו של העותר" (פס' 9 לפסק הדין). בנסיבות אלו, נקבע כי המערער לא הרים את הנטל לשכנע כי לא ידע על דבר המצאתם של הצווים. עוד נקבע, כי התנהלותו של המערער – אשר נמנע מלפעול להכשרת המבנה במשך 20 שנה; ריהט את המבנה בניסיון "לקבוע עובדות בשטח"; ואף טען טענה שאינה אמת בנוגע לאכלוס המבנה "מזה זמן" – מטילה "צל על מהימנות דבריו, באופן המכביד עוד יותר על יכולתו להרים את הנטל האמור" (שם).

בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי קבע שאין להיעתר לבקשת המערער כי יתאפשר לו לפעול להכשרת המבנה בטרם ימומש צו ההריסה, בהתאם להוראת סעיף 38(4) לחוק תכנון ערים כפרים ובנינים מספר 79 לשנת 1966 (להלן: חוק התכנון הירדני); שכן ההוראה האמורה לא נועדה לחול על מקרה שבו בעל המבנה השתהה למעלה מ-20 שנה לפני שפעל להכשרת המבנה. עוד נקבע בהקשר זה, כי לא עלה בידי המערער לסתור את עמדת המשיבים באשר להיתכנות התכנונית הנמוכה להכשרת המבנה, לנוכח גודלו של המבנה, גובהו, ומיקומו בסמיכות לגבול שטחו של היישוב אפרת, אשר נקבע שנים רבות לפני הקמת המבנה. עוד נקבע, כי אין לעכב את מימוש צו ההריסה עד למיצוי הדיון בבקשת ההיתר שהגיש המערער ערב הדיון בעתירה המינהלית; וזאת בשל הדחיפות הביטחונית במימושו.

לבסוף, בית המשפט המחוזי התייחס לטענה שהעלה המערער במהלך הדיון, שלפיה הצווים שהוצאו בשנים 2004-2003 אינם מתייחסים למבנה; וקבע כי הטענה "הועלתה במפתיע בראשית הדיון, נסתרה במענה המשיבים בדיון באופן מניח את הדעת, ובעקבות זאת נראה כי נזנחה" (שם, בפס' 12).

על פסק-דין זה הוגש הערעור שלפנינו, אל בית המשפט העליון.

המערער חזר בערעורו על הטענות שהעלה לפני בית המשפט המחוזי, שעיקרן בקושי הנעוץ, לגישתו, בהריסת המבנה שהוקם לפני כ-20 שנה, בהליך מהיר ובלתי-סביר; ותוך "שיהוי חסר תקדים בהליכי האכיפה". כמו כן, המערער שב וטוען כי צו ההריסה מעולם לא נמסר לו; וכי הצו "פגום מיסודו" מכיוון שנקודות הציון שהופיעו בו מתייחסות למקום המרוחק מספר קילומטרים מהמבנה. עוד טוען המערער, כי "המשיבים ניצלו בצורה צינית ושערורייתית את מצב החירום", שכן צו ההריסה הוא "צו תכנוני גרידא", ושיקולים ביטחוניים, אשר הועלו מצד המשיבים, לראשונה, במסגרת תגובתם לעתירה המינהלית – כלל אינם רלוונטיים לענייננו. לבסוף, המערער חוזר על הטענה שלפיה המבנה הוקם כ-15 שנה לפני שהוקמה השכונה הסמוכה למבנה ביישוב אפרת אשר בגינה מבוקש עתה להרוס את המבנה, כך שאין מקום להתחשב בסיכון הנשקף לתושבי השכונה האמורה, מכיוון ש"היא היא אשר הלכה והתקרבה לביתו של המערער".

מנגד, המשיבים סומכים ידיהם על פסק הדין, ומוסיפים כי התנהלות המערער – אשר עשה דין לעצמו בכך שהקים את המבנה ללא היתר; המשיך בהקמתו לאחר שהומצא לו צו ההריסה; ואף ריהט את המבנה לאחר שנמסרה לו ההודעה העדכנית בדבר זכותו להשיג על הצו – עולה כדי חוסר ניקיון כפיים, שדי בו כדי להביא לדחיית הערעור. עוד טוענים המשיבים, כי טענות המערער מתייחסות בעיקרן להכרעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, באשר להמצאת הצווים בשנים 2004-2003. לגוף הדברים, המשיבים טוענים כי הצווים האמורים אכן הומצאו כדין, על דרך של תלייתם במקום בולט במבנה; וכי גם אם נפלה טעות סופר בנקודות הציון שהופיעו בצווים – ברור שהם מתייחסים למבנה. אשר לטענת השיהוי שהעלה המערער, המשיבים טוענים כי החובה לממש את צו ההריסה מוטלת בראש ובראשונה על מי שהקים את המבנה; וכי הימנעות המשיבים מלעשות זאת אינה פוגעת בתוקפו של הצו. לבסוף, המשיבים מדגישים את הצורך הביטחוני המיידי במימוש צו האכיפה, וטוענים כי אין כל פסול בהתחשבות בשיקולי ביטחון במסגרת קביעת סדרי העדיפויות לאכיפת הדין.

לשלמות התמונה יצוין, כי בהחלטת השופט י' כשר מיום 17.12.2023 התבקש המערער להבהיר אם במועד כלשהו מאז תחילת הבניה של הנכס ועד למסירת ההודעה העדכנית הוא פעל להכשרת המבנה. בהמשך לכך הציג המערער בקשה שהגיש בשנת 2001 לרשות הפלסטינית, מכיוון שסבר בטעות שהמבנה ממוקם בשטח B; וכן אישור שקיבל מהרשות הפלסטינית בשנת 2003 לאספקת חשמל לביתו. נוסף על כך, המערער הציג בקשה שהגיש למשיבים למתן היתר בניה למבנה, אך זאת רק ערב הדיון בעתירה מושא הערעור דנן.

דיון והכרעה

כפי שיפורט להלן, בית המשפט העליון סבר שדין הערעור להידחות.

בית המשט העליון הסביר, כי אין חולק כי המבנה הוקם באופן בלתי חוקי; וכי ב-20 השנים שחלפו מאז הקמתו, המערער לא פעל להכשרתו אל מול הרשויות המוסמכות (עד לערב הדיון בעתירה). זאת נקודת המוצא לענייננו. את טענת המערער בדבר חוסר ידיעתו על אודות הליכי האכיפה שננקטו ביחס למבנה יש לדחות, שכן בית המשפט המחוזי קבע, כעניין עובדתי, כי צו ההריסה נמסר בשנת 2004, על דרך של תלייתו במקום בולט במבנה, במועד שבו עבדו במקום פועלים מטעמו של המערער, ובקביעה עובדתית זו אין להתערב. לפיכך, צו ההריסה נמסר למערער כדין, בהתאם לסעיף 62(2)(ב) לחוק התכנון הירדני; ובנסיבות אלו, בצדק דחה בית המשפט המחוזי את טענתו הכללית של המערער שלפיה הוא לא ידע על קיומו של צו ההריסה.

אף את טענת המערער בנוגע לטעות שנפלה בצו ההריסה יש לדחות. צו ההריסה נתלה כאמור במקום בולט במבנה; וצוין במסגרתו כי הוא מתייחס למבנה שלד בטון בן חמש קומות, בגודל של כ-600 מ"ר, שקומתו הראשונה מצופה אבן, בכפר ארטס. בנסיבות אלו, נראה שאף אם נפלה טעות כלשהי בנקודות הציון שבצו ההריסה, אין בכך כדי לפגוע במסקנה המתבקשת שלפיה הצו אכן מתייחס למבנה (שהוא היחיד באזור הנדון, כפי שעולה מהסרטון שהציג המערער לפנינו); ולפיכך אין די בטענת המערער בעניין זה כדי לגרוע מתוקפו של צו ההריסה (ראו בג"ץ 6791/23 שלבי נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פס' 8 (14.11.2023)).

המערער טען עוד כי אין לאפשר את מימוש צו ההריסה נוכח השיהוי הרב שחל מעת הוצאתו. אכן, באופן עקרוני, על הרשות המינהלית להפעיל את סמכויותיה במהירות הראויה (ראו סעיף 11 לפקודת הפרשנות, התשמ"א-1981). לצד זאת, הלכה מושרשת היא כי קביעת סדרי העדיפויות לאכיפת הדין מסורה לרשות המינהלית המוסמכת (ראו, מני רבים: בג"ץ 6243/08 התנועה לשמירת אדמות הלאום נ' שר הביטחון, פס' 24-23 (2.12.2010)). דהיינו, "המהירות הראויה" להפעלה של סמכות האכיפה, נגזרת ממכלול הנסיבות, ומסורה, ככלל, לשיקול-דעתה של הרשות המינהלית.

יתירה מכך, גם במקרים שבהם הרשות המינהלית לא פעלה ב"מהירות הראויה", אין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי למנוע מהרשות להפעיל את סמכויותיה, שכן בנסיבות מסוימות, בפרט בהקשר של אכיפת הדין, מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. היטיבה לתאר את הדברים השופטת ד' ביניש:

"[...] במסגרת הביקורת השיפוטית שאנו מפעילים על הרשות המינהלית נבחן בין היתר את דרכי פעולתה, את הימנעותה מלקיים את חובותיה במהירות הראויה ואת התוצאה המתחייבת מהימנעות זו. כך למשל נבחן אם יצרה התנהגות הרשות מצג כלפי הפרט, אם הקימה התנהגותה אינטרס הסתמכות ואם אינטרס זה ראוי הוא להגנה בעומדו אל מול אינטרסים אחרים של הציבור ובהם האינטרס של שמירת החוק, כך בדרך-כלל [...]. אולם כאשר הפעולה המינהלית שאותה אנו בוחנים נוגעת לאכיפת החוק, ההשתהות בהפעלת אמצעי האכיפה כשלעצמה לא תיצור מניעות כלפי הרשות האוכפת אלא במקרים קיצוניים ויוצאי-דופן. רשות החייבת לבצע פעולות על-פי דין, ובייחוד רשות הממונה על אכיפת חוק, אינה יכולה להשתחרר מחובתה עקב העובדה שלא נקטה אמצעים למילוי החובה במועד. מכל מקום, בדרך-כלל, בנסיבות של אי-חוקיות, ובייחוד כאשר אי-החוקיות ברורה ומובהקת, הימנעותה של הרשות מלפעול אין די בה כדי לבסס אינטרס מוגן של הפרט כנגדה [...]" (רע"פ 1520/01 שוויצר נ' יושב-ראש הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, פ"ד נו(3) 595, 604 (2002); ההדגשות שבקו תחתון – הוספו).

והדברים יפים לענייננו. בית המשפט סבר, כי הימנעות המשיבים מלממש את צו ההריסה שניתן בשנת 2004, אינה מקימה למערער אינטרס הסתמכות בר-הגנה שלפיו, המבנה שהוקם ללא היתר ייהנה מחסינות נצחית מפני מימוש הליכי אכיפה.

לצד האמור, עלה כי מימוש הליכי אכיפה בחלוף שנים כה רבות מאז שהחלו ההליכים, מצדיק מתן שהות מספקת למחזיק לצורך הצגת טענותיו בטרם מימוש ההליכים, וכן לצורך התארגנות לקראת מימושם. זאת, אלא אם הוכח קיומו של צורך דחוף במימוש מהיר במיוחד של ההליכים.

בענייננו, אמנם חלפו כ-20 שנים ממועד הוצאת צו ההריסה, ומדובר בפרק זמן ממושך ביותר; אולם חידוש הליכי האכיפה נובע מצורך ביטחוני מיידי שהתעורר בעקבות המלחמה שפרצה בחודש אוקטובר האחרון, ודומה כי לא יכול להיות חולק שמדובר בשיקול רלוונטי לקביעת סדרי העדיפויות לאכיפה (ראו: בג"ץ 6288/09 עראערה נ' ראש המינהל האזרחי, פס' 12 (2.3.2010)). עם זאת, בית המשפט ציין, כי אף בהינתן המצב הביטחוני, דומה שראוי היה לתת למערער פרק זמן ארוך יותר משלושה ימים להצגת טענותיו בנוגע למימוש צו ההריסה; אולם, משעה שהגענו עד הלום, וטענותיו של המערער נבחנו הן על-ידי בית המשפט המחוזי, הן על-ידינו, ובהתחשב בשיקולים הביטחוניים המחייבים את מימוש הצו בהקדם האפשרי, כעולה מחוות-דעתו של מפקד חטיבת עציון – בית המשפט לא מצא הצדקה לקצוב למערער פרק זמן נוסף לצורך הצגת טענותיו, טענות, שכאמור, הועלו בינתיים על ידי המערער, נבחנו ונדחו אחת לאחת.

המערער טוען עוד כי יש להמתין עם מימוש צו ההריסה עד להכרעה בבקשה שהגיש למתן היתר בניה, ערב הדיון בעתירה המינהלית. טענה זו מבוססת בעיקרה על הוראת סעיף 38(4) לחוק התכנון הירדני, הקובע כי כאשר מוגשת בקשה להיתר בתוך התקופה הקבועה בהתראה שהוצאה בענייננו – "תדון הוועדה בבקשה [...] ואם תחליט להעניק את ההיתר המבוקש, יבוטל ביצוע ההתראה". דין הטענה להידחות. כעולה מלשונו, סעיף 38(4) מתייחס להגשת בקשה להיתר ב"תוך התקופה הקבועה בהתראה". בענייננו, תקופה זו חלפה לפני שנים רבות, ולפיכך, אין בהוראותיו כדי להשליך על ענייננו.

בטרם סיום, צוין בפסק הדין, כי אין לקבל את טענת המערער שלפיה השכונה באפרת הסמוכה למבנה, נבנתה רק לאחר הקמתו, ולכן הסמיכות האמורה איננה שיקול לגיטימי להריסת המבנה. כאמור, צו ההריסה הוצא בגין אי-חוקיותו של המבנה; ולא בגין קרבתו ליישוב כזה או אחר. הקרבה האמורה, שימשה כשיקול אך לקידום הליכי האכיפה בסדרי העדיפויות של המשיבים לנוכח המצב הביטחוני כמתואר לעיל. מדובר כאמור בשיקול רלוונטי, ולעניין זה יצוין, כי כבר במועד הקמת המבנה, הוא היה סמוך לגבול שנקבע בתכניות התקפות של היישוב אפרת, עוד בראשית שנות התשעים של המאה הקודמת, כפי שעולה מפסק-דינו של בית המשפט המחוזי.

סוף דבר: לנוכח כלל האמור, הערעור נדחה. אם כי נקבע שהצו הארעי שניתן בהחלטה מיום 15.12.2023 יעמוד בתוקפו למשך 14 ימים ממועד מתן פסק-דין זה, כדי לאפשר למערער להתארגן לקראת מימוש צו ההריסה

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.



יום ראשון, 14 בינואר 2024

כתב אישום נגד שני תושבי ירושלים שתכננו לבצע פיגועים נגד כוחות הביטחון במסגרת הזדהותם עם דאע"ש

 פרקליטות המדינה הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום נגד מעתצם חלאילה ומחמד ג'עאפרה, תושבי ירושלים כבני 21-23, שתכננו לבצע פיגועים כנגד כוחות הביטחון בירושלים במסגרת הזדהותם עם ארגון דאע"ש. הפרקליטות מבקשת מבית המשפט להורות על מעצרם של הנאשמים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

על פי כתב האישום, שהוגש באמצעות עו"ד עפרי מלצר מפרקליטות מחוז ירושלים, הנאשמים נחשפו לתכני ארגון דאע"ש וצפו, ביחד ולחוד, בסרטוני הארגון הכוללים הטפות דתיות והוצאות להורג מסוגים שונים, והחלו להזדהות ולתמוך בארגון. במהלך חודש יולי האחרון החליטו השניים לבצע פיגוע נגד שוטרים, במסגרתו יכינו מטען צינור וישליכו אותו לעבר רכב משטרה. חלאילה, חשמלאי במקצועו הסביר לג'עאפרה כיצד להכין את המטען. מספר חודשים לאחר מכן החליט חלאילה לבצע פיגוע נוסף כלפי שוטרים באמצעות רחפן אליו יחבר מטען צינור או בקבוק תבערה ויטיל אותו באמצעות הרחפן על רכב משטרה. עשרה ימים לאחר תחילת המלחמה, על רקע כעסם של השניים על המתרחש ברצועת עזה, החליטו לקדם את פיגוע הרחפן. כחודשיים לאחר מכן נעצרו.

 

כתב האישום מייחס לנאשמים, כל אחד על פי חלקו, ביצוע עבירות של אימונים או הדרכה למטרות טרור וקשר למעשה טרור של רצח בנסיבות מחמירות.




יום שישי, 24 במרץ 2023

כתב אישום כנגד נאשם שצילם קטינים במרחב הציבורי ופרסם את התמונות והסרטונים בדראקנט

  מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה הגישה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום כנגד נאשם כבן 40 מאשקלון, זאת לאחר שצילם במרחב הציבורי תמונות וסרטונים בעלי אופי מיני של קטינים וקטינות, ואף פרסם חלק מהחומרים בדארקנט.

מכתב האישום עולה כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום הנאשם החזיק על גבי התקני זיכרון ומחשבים ניידים מעל 100,000 תמונות וסרטונים בעלי אופי מיני של קטינים ובעיקר של קטינות. בנוסף, נהג לעקוב אחר קטינים וקטינות במרחב הציבורי, לרבות בחופי ים, בגני משחקים ובבתי ספר, וצילם אותם באמצעות מצלמה המאפשרת צילום מרחוק. בתוך כך, צילם כ-10,000 תמונות וסרטונים המתמקדים באיבריהם האינטימיים של הקטינים והקטינות, לרבות כשהם בעירום חלקי או מלא. לאחר מכן, הנאשם נהג לצפות בסרטונים ובתמונות שצילם לצורך סיפוקו המיני. כמו כן, הנאשם גלש ב"רשת האפלה" בפורומים ייעודיים שמטרתם הפצת תכנים פדופילים. במהלך התכתבות פרטית שקיים עם אחד המשתתפים בפורום, שלח הנאשם תמונות וסרטונים של קטינות שצילם במרחב הציבורי בעצמו, וזאת באמצעות הודעות מוצפנות. התמונות והסרטונים ששלח פורסמו בפורום כך שאלפי משתתפיו יכלו לצפות בהם. עוד עולה מכתב האישום כי בשתי הזדמנויות שונות הנאשם צילם את בנו הבכור (כבן 8) בעירום חלקי ובתנוחה מינית.

ביום 20.2.2023 הנאשם נעצר לחקירה ע"י "המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת", יחידה 105 של להב 433.

 

כתב האישום מייחס לנאשם ביצוע עבירות של שימוש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה וכן שימוש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה בידי אחראי, פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14 וכן מעשה מגונה באדם ללא הסכמתו, הטרדה מינית ופגיעה בפרטיות. במקביל הגישה מחלקת הסייבר בקשה לעצור את הנאשם עד תום ההליכים נגדו, במסגרתה נטען בין היתר כי הנאשם "ניצל לרעה את מאפייניה של הרשת האפלה ודפדפן תור בפרט במיומנות ובשיטתיות, וזאת לצורך הסוואת זהותו האמתית ומתוך הבנה כי כל זמן שהוא פועל באמצעות דפדפן תור יהיה קשה להתחקות אחר פעילותו גם בדיעבד....כמו כן, המשיב דאג להסתיר את מעשיו ממשפחתו בכך ששמר את המחשב והתקני הזיכרון ששימשו אותו לצורך שמירת התכנים ואיסופם ברכבו ולא בביתו, ואת חלקם שמר במחשב בבית אמו הקשישה".



יום שלישי, 28 בפברואר 2023

הונאה מתוחכמת: ביטל ברגע האחרון את היציאה מהארץ – וניסה להיכנס חזרה עם טבק בשווי של 45 אלף ₪

הונאה מתוחכמת: ביטל ברגע האחרון את היציאה מהארץ –

וניסה להיכנס חזרה עם טבק בשווי של 45 אלף ₪

תושב פתח תקוה חשוד כי ניסה להונות את רשויות המכס במעבר גבול מנחם בגין (טאבה) ולהתחמק מתשלום מסים על טבק לגלגול וסיגריות.

החשוד הגיע למעבר הגבול עם רכב הרשום על שם אביו, רכש אגרת יציאה מהארץ ואף עבר בביקורת גבולות להחתמת דרכונו יחד עם אדם נוסף. השניים נכנסו לחנות הדיוטי פרי וערכו קניות של מוצרי טבק בכ-45,000 ₪, העמיסו את ארגזי הסחורה לרכבם וכל זאת לעיני בודקי המכס, שצפו בכל הנעשה באופן סמוי.

לאחר מכן הגיע החשוד עם מסמכים הרכב בכדי לבצע הליך הוצאת רכב ישראלי מהארץ למצרים, והגיש את מסמכי הרכב לבודקים המכס שהבחינו כי אין ברשותו את המסמכים הנדרשים להוצאתו מהארץ מאחר ואינו מופיע ברישיונות על שמו.

בעקבות זאת הודיע החשוד כי הוא  מבטל את יציאתו מהארץ וניגש לבצע ביטול יציאה בביקורת הגבולות. בעת שהגיע למכס בכדי לצאת את המעבר בחזרה לכיוון אילת, נשאל על ידי בודקי המכס אם יש ברשותו טובין החייבים בהצהרה למכס והשיב בשלילה. בודקי המכס ערכו בדיקה ברכב ושם מצאו טבק לגלגול וסיגריות בשווי של 45,000 ₪, שהמס שהיה משולם עליהם אילו נרכשו בארץ מסתכם בכ-76 אלף ₪.

החשוד והנוסע הנוסף שעבר עמו – כמו גם עובדים בדיוטי פרי שפיצלו את העסקה לחשבוניות רבות במעמד המכירה, תוך תשלום באשראי ובמזומן לכל העסקה – נחקרו על ידי חוקרי יחידת הסמים במכס אילת. על פי החשד פעל החשוד בצורה דומה במספר מקרים אחרים, וביצע רכישות בסך כולל של כ-450 אלף ₪. חקירתו נמשכת.

צורפו תמונות מהתפיסה: קרדיט – דוברות רשות המסים

עו"ד נועם קוריס- יש לך מניות וני"ע בבנק בישראל ?

כתב אישום בגין רצח הילד בפארק השעשועים

כתב אישום על עבירות נשק ותקיפת שוטרים

נדחתה עתירה נגד תיאטרון בית לסין

 

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 


 

יום שלישי, 27 בספטמבר 2022

בג"ץ דחה עתירה נוספת נגד קמפיין שמאלנים בוגדים

 ביום 11.9.2022 הוגשה העתירה שלפנינו במסגרתה נטען שעם התפזרות הכנסת "התחדשה פעילות ההסתה בכל עוצמתה". בעתירה מציגים העותרים אירועי אלימות מהעת האחרונה, אשר לטענתם נגרמים בשל הקמפיין. לטענת העותרים אירועי האלימות התכופים מביאים לכך שמחדלה של המשיבה מלהפעיל את סמכויותיה אל מול מובילי הקמפיין "הינה מנוגדת לדין ופוגעת באכיפתו, פגעת באינטרס הציבורי, ומהווה התנהלות בלתי סבירה באופן קיצוני"

עו"ד נועם קוריס- יש לך מניות וני"ע בבנק בישראל ?

כתב אישום בגין רצח הילד בפארק השעשועים

כתב אישום על עבירות נשק ותקיפת שוטרים

נדחתה עתירה נגד תיאטרון בית לסין

במהלך דצמבר 2020 פנו העותרים אל היועץ המשפטי לממשלה דאז (להלן: היועץ המשפטי) בדרישה כי יפעיל את סמכותו ויורה על פתיחת חקירה נגד יוזמי קמפיין "שמאלנים בוגדים" (להלן: הקמפיין), בחשד לביצוע עבירות של הסתה לאלימות ושל לשון הרע על ציבור. משלא נענתה פנייתם, הגישו העותרים עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 1391/21 (להלן: העתירה הראשונה)), במסגרתה ביקשו צו אשר יורה ליועץ המשפטי לפתוח בחקירה נגד יוזמי הקמפיין. לאחר הגשת העתירה קיבלו העותרים התייחסות לפנייתם מאת המשנָה ליועץ המשפטי לממשלה (להלן: המשנָה), אשר קבעה כי פנייתם של העותרים אינה מגלה עילה לפתיחה בחקירה באחת מהעבירות האמורות (יוער שהעותרים מייחסים למשנָה אמירות שלא נאמרו על-ידה). נוכח תשובתה של המשנָה, הודיעו העותרים על מחיקת העתירה הראשונה ומיצוי הליכים מול היועץ המשפטי באמצעות הגשת ערר. ביום 25.4.2021 הגישו העותרים ערר על החלטת המשנָה לדחות את בקשתם לפתיחה בחקירה פלילית. לטענת העותרים, עד למועד הגשת העתירה החדשה בשנת 2022 טרם התקבלה תשובת המשיבה לערר אותו הגישו

במסגרת העתירה החדשה שלפנינו התבקש בית המשט העליון על-ידי העותרים להורות למשיבה, היועצת המשפטית לממשלה, להתייצב וליתן טעם "מדוע לא תפעיל את סמכותה, ותורה על חקירה פלילית בחשד להסתה לאלימות ולעבירה פלילית של לשון הרע, כנגד יוזמי ומארגני הקמפיין "שמאלנים בוגדים", ובד בבד לפעול להפסקתו המיידית של הקמפיין"

ביום 11.9.2022 הורה בית המשפט לעותרים לנמק מדוע לא תידחה עתירתם על הסף, וזאת מהטעם של אי-מיצוי הליכים – שכן עניינה של העתירה בערר תלוי ועומד – וכן מהטעם של אי-צירוף משיבים רלבנטיים, יוזמי ומובילי הקמפיין

ביום 19.9.2022 הודיעו העותרים כי הם עומדים על העתירה, ונימקו מדוע לטעמם עתירתם אינה לוקה באי-מיצוי הליכים ובאי-צירוף משיבים רלבנטיים. בנוגע לאי-מיצוי הליכים טענו העותרת שמיום הגשת הערר חלפו 18 חודשים ועדיין לא ניתן מענה. לתמיכה בטענתם זו הציגו העותרים פסיקה אשר קובעת שעל רשויות המדינה להפעיל את סמכויותיהן בתוך זמן סביר. נטען גם שעצם התעלמות המשיבה מהערר מחייבת מתן צו כמבוקש בעתירה. בנוגע לאי-צירוף המשיבים נטען שהעתירה אינה מופנית כלפי אדם מסוים, אלא "נגד כל האחראים על הקמפיין "שמאלנים בוגדים"". נטען שהעותרים אינם יודעים מיהם בדיוק העומדים מאחורי הקמפיין

בית המשפט העליון קבע, כי דין העתירה להידחות על הסף בשל היותה מוקדמת

טענת העותרים היא כי משך הזמן אשר חלף ממועד הגשת הערר מהווה, כשלעצמו, מיצוי הליכים. בכך שוגים העותרים. אכן, כפי שמציינים העותרים, על הרשות לקבל את החלטותיה בתוך זמן סביר. אלא שמחדלה של הרשות מלעשות כן מצדיק, לכל היותר, מתן סעד המורה לרשות לקבל החלטה בהקדם. אולם מחדלה של הרשות מלקבל החלטה תוך זמן סביר אינו מצדיק, ככלל, מתן סעד המתייחס לתוכן ההחלטה עוד בטרם התקבלה

:כפי שנקבע בעניין אחר

"הלכה היא עמנו, כי "ככלל, עתירה המוגשת לבית המשפט לפני שהרשות המוסמכת קיבלה החלטה סופית לגוף העניין היא עתירה מוקדמת שבית המשפט לא יידרש לה" (בג"ץ 8145/19 ברי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (2.1.2020)). כלל זה אינו כלל פרוצדורלי כי אם כלל מהותי, הנובע מעיקרון הפרדת הרשויות ממנו נגזר הכלל שבית המשפט אינו ממיר את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו שלו (השוו: ע"א 524/98 מדינת ישראל משרד האוצר נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(2) 145, פסקה 9 לפסק דינו של השופט י' מצא (כתוארו אז) (1998)). אכן, במקרה בו מאן דהוא סבור כי קבלת ההחלטה מתעכבת מעבר לזמן סביר או שהרשות גוררת רגליים בקבלת החלטה, רשאי הוא לפנות לבית משפט זה, לאחר מיצוי הליכים, ולבקש סעד אשר יורה לרשות לקבל החלטה בעניינו (ראו: בג"ץ 5872/07 איגוד מפיקי סרטים וטלוויזיה בישראל נ' הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, פס' 9 (27.10.2010)). אולם ככלל, ובאין הצדקה מיוחדת לכך, בית משפט זה לא ידון בעתירה המבקשת לתקוף את תוכנה של החלטה, בטרם התקבלה ההחלטה." (בג"ץ 4333/22 טוויל נ' ראש הממשלה, פסקה 13 (18.7.2022)בענייננו-שלנו, העותרים אינם ממקדים את עתירתם בצורך להכריע בערר לכאן או לכאן – עתירה שמן הסתם היתה מצריכה תשובה. תחת זאת, הם מבקשים שבית המשפט יתערב בתוכנה של ההחלטה אשר טרם התקבלה, ויורה על פתיחה בחקירה פלילית. לבקשה זו נקבע, לא ניתן להיענות

למען הסר ספק, הוסיף בית המשפט וציין כי לחובת מתן-תשובה במועד אשר נקבעה בסעיף 2(א) לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958 (להלן: חוק ההנמקות), אין תחולה במקרה דנן – זאת, מאחר ש"הענין נושא הבקשה טעון חקירה על פי דין", כאמור בסעיף 2(ב)(1) לאותו חוק; מה גם שבעניינן של עבירות אלימות מסוג פשע המועד שנקצב למתן מענה לערר הוא, כאמור בסעיף 65א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, "שישה חודשים מיום הגשת הערר" כאשר "בעל הסמכות להחליט בערר רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להחליט ולמסור את החלטתו כאמור במועד מאוחר יותר" (וראו סעיפים 2(ב)(2) ו-2(ב)(4) לחוק ההנמקות אשר מחריגים מתחולתו של סעיף 2(א) מקרים לגביהם "נקבע בדין מועד אחר למתן תשובה" וכן מקרים בהם "קיימים לגבי הענין נושא הבקשה הסדרים שלפיהם המועד לדיון הוא מאוחר מהמועד האמור בסעיף קטן (א))"

סוף דבר, העתירה נדחתה בשולי הדברים, העיר בית המשפט כי טוב יהיה אם העותרים יקבלו מענה לעררם בהקדם

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004


 

 

יום ראשון, 27 במרץ 2022

נתניה: כתב אישום בגין תקיפה על רקע גזעני

 

פרקליטות מחוז מרכז (פלילי) הגישה היום לבית המשפט המחוזי מרכז כתב אישום כנגד דוראל קדוש (24) מנתניה בגין ניסיון רצח וחבלה בכוונה מחמירה, זאת בעקבות חלקו בתקיפת קבוצת אזרחים ממוצא ערבי בתחנת דלק בעיר נתניה בחודש שעבר.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- יש לך מניות וני"ע בבנק בישראל ?

כתב אישום בגין רצח הילד בפארק השעשועים

כתב אישום על עבירות נשק ותקיפת שוטרים

נדחתה עתירה לבג"צ בנוגע להסדר טיעון עם ח"כ אריה דרעי

כתב אישום נגד רונן סופר (52), מתנדב במשטרה, בגין ביצוע עבירות מין במתנדבת אחרת ששרתה עמו בתחנת המשטרה.

לא שמעתם ?!: מסלול בטוח": הוחרמו רכבי יוקרה בעוספיה ודלית אל כרמל

נדחתה עתירה נגד תיאטרון בית לסין

על פי כתב האישום, שהוגש על ידי עו"ד עדי ערד, ביום ה-25.02.22 לפנות בוקר עצרו שני אנשים מונית בעיר, נכנסו אליה וביקשו מהנהג להסיעם למקום יעדם. במהלך הנסיעה פנה אחד הנוסעים לנהג המונית ושאל אותו למוצאו. משהשיב הנהג כי הוא ערבי החלו הנוסעים להפנות לכיוונו אמירות בעלות אופי גזעני ולקלל אותו. בהמשך לכך עצר הנהג את המונית והורה לנוסעים לרדת ממנה. אז דחפו והיכו הנוסעים את הנהג באגרופים תוך שהוא זועק לעזרה. אותה העת חלף במקום רכב ובו המתלוננים אשר שמעו את זעקותיו של נהג המונית ונחלצו לעזרתו.

בהמשך לכך, פנו הנוסעים למתלוננים, והחלו לקרוא לעברם קריאות בעלות אופי גזעני-לאומני על רקע מוצאם, ובהן: "ערבים, פלסטינים, מחבלים, צריך להרוג אתכם"; "תחכו, אתם תראו, נזיין אתכם אתם ערבים"; ועוד. כמו כן אחד מהשניים תקף את אחד המתלוננים בכך שנגח במצחו וחבט בפניו.

בשלב זה נכנסו המתלוננים בחזרה לרכב ועזבו את המקום, כשהם נוסעים לתחנת דלק סמוכה.

 

בהמשך לאירוע האמור, קשר הנאשם קשר עם לפחות חמישה אחרים נוספים, לפגוע אנושות במתלוננים. הנאשם והתוקפים האחרים הגיעו לתחנת הדלק כשהם אוחזים בסכינים שלופות ורצו לעבר המתלוננים על מנת לדקור אותם. משהבחין בכך אחד המתלוננים, פתח בריצה תוך שהוא מזהיר את חבריו. שניים מהמתלוננים ברחו מהמקום תוך שהם משאירים את רכבם מונע והמפתחות במתג ההנעה, ובהמשך לכך נכנס הנאשם לרכב והחל בנסיעה במטרה לגנוב אותו. אחד המתלוננים הבחין בכך, פתח את דלת הנהג והוציא את המפתח על מנת למנוע את גניבת הרכב. בשלב זה דקר אותו קדוש בכתפו כשתוקף נוסף מעודד אותו באמרו: "תדקור אותו עוד זה ערבי פלסטיני". המתלונן נמלט לתוך חנות הנוחות המצויה בתחנה כשהנאשם דולק בעקבותיו עם סכין שלופה ומנסה לדקור אותו באמצעותה.



במקביל, שלושה מן התוקפים האחרים, שזהותם אינה ידועה, לכדו מתלונן אחר בסמוך לרכב והחלו לדקור אותו מספר רב של דקירות. הנאשם הצטרף אליהם ודקר את המתלונן בפלג גופו העליון. בשלב מסוים הצליח המתלונן לחמוק מן התוקפים ולהיכנס גם הוא לתוך חנות הנוחות, כשהוא צולע ומדמם, ואילו הנאשם המשיך במרדף אחריו, משך אותו במורד גרם מדרגות במקום והטיח אותו על גבו. לאחר מכן אמר הנאשם למתלונן: "בוא ערבי פלסטיני מחבל, צריך להרוג אותך" ודקר אותו דקירות נוספות במטרה לגרום למותו. לאחר מכן ברחו הנאשם והתוקפים הנוספים מתחנת הדלק כשהם מותירים את המתלונן שכוב ומתבוסס בדמו.

בגין המתואר לעיל, הנאשם נאשם בעבירות של ניסיון רצח, חבלה בכוונה מחמירה בצוותא, קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון גניבת רכב.

 

במקביל לכתב האישום הוגשה נגד הנאשם בקשת מעצר עד לתום ההליכים.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

 

משטרת ישראל תפסה את רכבי החברה

בית המשפט העליון הכריע בבקשת רשות לערור, לפי סעיף 38א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "פקודת סדר הדין הפלילי"), על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (השופט עמי קובו) מיום 25.11.2018 בע"ח 48649-11-18, בגדרה התקבל עררה של המשיבה על החלטות בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 15.11.2018 ומיום 22.11.2018 (השופט רפי ארניה והשופטת מרב גרינברג, בהתאמה) בה"ת 23341-11-18

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- יש לך מניות וני"ע בבנק בישראל ?

כתב אישום בגין רצח הילד בפארק השעשועים

כתב אישום על עבירות נשק ותקיפת שוטרים

נדחתה עתירה לבג"צ בנוגע להסדר טיעון עם ח"כ אריה דרעי

כתב אישום נגד רונן סופר (52), מתנדב במשטרה, בגין ביצוע עבירות מין במתנדבת אחרת ששרתה עמו בתחנת המשטרה.

לא שמעתם ?!: מסלול בטוח": הוחרמו רכבי יוקרה בעוספיה ודלית אל כרמל

נדחתה עתירה נגד תיאטרון בית לסין

בתחילת חודש נובמבר 2018 המשיבה תפסה למבקשת שני רכבים (להלן: "הרכבים התפוסים") בשל חשד כי אלה שימשו לביצוע עבירות של רישוי עסקים, הלבנת הון ומעשי פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.



ביום 15.11.2018 התקיים דיון בבקשה לשחרור הרכבים התפוסים, במסגרתו הורה בית משפט השלום (השופט רפי ארניה) על השבת הרכבים למבקשת בכפוף לרישום עיקול וצו מניעה על הרכבים לטובת מדינת ישראל. בעקבות זאת, הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי שעיקרו בתנאים שנקבעו לשחרור הרכבים התפוסים.

בין לבין, התברר כי משרד הרישוי מסרב לבצע את רישום העיקול, ועל כן ביום 16.11.2018 הגישה המבקשת בקשה לעיון מחדש בתנאי שחרור הרכבים. ביום 22.11.2018 קבע בית משפט השלום (השופטת מרב גרינברג) כי טענות המבקשת מקומן בערר שהגישה המשיבה לבית משפט המחוזי. יחד עם זאת, הורה כי ככל שהמבקשת תפקיד 25,000 ש"ח בצירוף התחייבות עצמית של בעליה בסך 50,000 ש"ח ניתן יהיה להורות על שחרור הרכבים התפוסים וזאת עד למתן החלטה סופית בערר.

ביום 25.11.2018 דן בית המשפט המחוזי (השופט עמי קובו) בערר המשיבה וקבע כי סכום ההפקדה בסך 25,000 ש"ח הוא ראוי, חרף שווים הגבוה של הרכבים, וזאת בהתחשב בסיכויי החילוט בתיק (שאינם מן הגבוהים), העבירות המיוחסות והמורכבות בנוגע לבעלות ברכבים. יחד עם זאת, הורה בית המשפט כי יש להוסיף על התנאים שקבע בית משפט השלום, חלף התנאי של רישום העיקול, רישום על איסור דיספוזיציה ברכבים, ביטוח לטובת מדינת ישראל וכן ערבות צד ג' בסך 50,000 ש"ח אשר תיחתם על ידי אשת מנהל המבקשת (להלן: "שלושת התנאים החלופיים").

מכאן בקשת רשות לערור שהוגשה לבית המשפט העליון.

בבקשה טוענת המבקשת שלל טענות באשר להליך תפיסת הרכבים, ובכלל זאת היעדר עילה לתפיסת הרכבים על פי סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 או על פי חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000, היעדר תיעוד ומסמכים להליך התפיסה והיעדר אינדיקציה וסיכוי לחילוט עתידי המצדיקים את המשך החזקת הרכבים. מכל מקום, דורשת המבקשת "לשחרר את הרכבים לאלתר כנגד חלופת תפיסה מינימאלית של הותרת התחייבותו העצמית של מנהל החברה, ולהורות על השבת הפקדת המזומן בסך של 25,000 ש"ח למבקשת" (סעיף 43 לבקשת רשות לערור).

בית המשפט העליון קבע שדין הבקשה להידחות, אף בלא שנדרשת תגובת המשיבה. כידוע, רשות לערור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או כאשר מתעורר חשש לאי-צדק חמור או עיוות דין למבקש. כלל זה חל גם בנסיבות בהן מוגשת לבית המשפט בקשת רשות לערור לפי סעיף 38א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי כפי שנעשה בענייננו (ראו: רע"פ 5295/18 מאור נ' מדינת ישראל - המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, פסקה 13 והאסמכתאות המובאות שם (15.8.2018)). הבקשה שלפניי אינה נמנית בגדר אותם מקרים.

לוז טענותיה של המבקשת לאורך ההליך, הן בבית משפט השלום והן בבית המשפט המחוזי, אינו באשר לכך שיש לקבוע תנאים כנגד שחרור התפוסים, אלא באשר לטיבם של אותם תנאים. לפיכך, אין זה המקום להידרש לטענות עקרונית באשר לעצם תפיסת הרכבים.

זאת ועוד, מעיון בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מיום 25.11.2018 עולה כי לאחר שנשמעו טענות הצדדים ובעקבות הערות בית המשפט, שלושת התנאים החלופיים הוצעו על ידי הצדדים עצמם והוסכמו על ידם. ואולם, מיד לאחר שנתן בית המשפט המחוזי תוקף להסכמות הצדדים, חזר בו בא-כוח המבקשת מהסכמתו. עובדה זו, והטעמים להתנגדות "הפתאומית", לא צוינו על ידי המבקשת בבקשה שלפניי, ולפיכך גם מסיבה זו אין מקום להיעתר לבקשה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.