שני עולמות משפטיים, חמש נקודות מפתח: השוואה בין המשפט הישראלי לאמריקאי
העולם המשפטי רחב ומגוון, וכל מדינה מפתחת מערכת ייחודית המשקפת את ההיסטוריה, התרבות והערכים שלה. עבור רבים, המשפט האמריקאי נתפס כמודל המוכר ביותר, בין היתר בזכות השפעת התרבות הפופולרית. אך מהם ההבדלים המהותיים בינו לבין המשפט הישראלי? במאמר זה נצלול לחמש נקודות מפתח שיאירו את השוני בין שתי המערכות.
1. מקורות המשפט: שיטת משפט קונטיננטלית מול שיטת המשפט המקובל
ההבדל הבסיסי ביותר טמון בשורשים ההיסטוריים של שתי המערכות:
- המשפט האמריקאי (ואנגלי): מושתת על שיטת המשפט המקובל (Common Law). פירוש הדבר הוא שתקדימים משפטיים – פסקי דין קודמים של בתי משפט – מהווים מקור משפט מחייב, והשופטים ממלאים תפקיד מרכזי ביצירת הדין. קיימים אמנם חוקים כתובים (Statutes), אך אלו מתפרשים ומתפתחים לאור הפסיקה.
- המשפט הישראלי: נחשב בעיקרו לשיטה מעורבת, אך נוטה יותר לכיוון המשפט הקונטיננטלי (Civil Law). מקורותיו כוללים השפעות עות'מאניות, אנגליות (מתקופת המנדט) וכן חקיקה מקורית נרחבת. בעיקרו, החוק הכתוב (חוקי הכנסת) הוא מקור המשפט העיקרי והמחייב, ואילו הפסיקה משמשת לפרשנותו ולמילוי "לאקונות" (חסרים) בחוק, אך בדרך כלל אינה יוצרת דין חדש יש מאין. עם זאת, יש לזכור כי בפועל, בפסיקת בתי המשפט בישראל, יש משקל רב לתקדימים.
2. מבנה מערכת המשפט: פדרלי מול אחיד
- ארצות הברית: מערכת המשפט האמריקאית היא פדרלית. המשמעות היא שקיימות שתי מערכות בתי משפט מקבילות ועצמאיות: מערכת בתי המשפט הפדרלית ומערכות בתי המשפט של המדינות (State Courts). לכל מדינה יש חוקים ייחודיים משלה, פרוצדורות שונות, ולעיתים אף גופי פסיקה נפרדים (למשל, חוקי נישואין וגירושין שונים ממדינה למדינה).
- ישראל: מערכת המשפט הישראלית היא אחידה וריכוזית. בתי המשפט פועלים תחת רשות שופטת אחת, הפרושה בכל הארץ, והדין החל הוא אחיד בכל שטחי המדינה. קיימות אמנם ערכאות שונות (שלום, מחוזי, עליון), אך כולן חלק מאותה היררכיה ואותה מערכת חוקים.
3. תפקיד חבר המושבעים: מרכזי מול שולי
- ארצות הברית: לחבר המושבעים (Jury) תפקיד מרכזי ומהותי, בעיקר במשפטים פליליים חמורים ובתביעות אזרחיות רבות. תפקידו לקבוע את העובדות בתיק ולהגיע להכרעת דין (פסק דין). השופט קובע את החוק ומנחה את המושבעים, אך אינו קובע את האשמה או החבות.
- ישראל: בישראל, מוסד חבר המושבעים אינו קיים כחלק ממערכת המשפט הפלילי או האזרחי. שופטים מקצועיים הם אלו שקובעים הן את העובדות והן את החוק ומכריעים את הדין. למרות קיומם של מוסדות דומים במקרים חריגים (כגון בתי דין צבאיים מסוימים), הם אינם חלק מהמערכת השיפוטית האזרחית הכללית.
4. מינוי שופטים: בחירה ואישור מול ועדה מקצועית
- ארצות הברית: שיטת מינוי השופטים מורכבת ומשתנה בין המדינות השונות ובין הערכאות הפדרליות. שופטים פדרליים ממונים על ידי הנשיא ומאושרים על ידי הסנאט – תהליך פוליטי מובהק. בחלק מהמדינות, שופטים נבחרים בבחירות ציבוריות.
- ישראל: שופטים בישראל ממונים על ידי הוועדה לבחירת שופטים. זוהי ועדה מקצועית ומגוונת המורכבת משופטים מכהנים (נשיא בית המשפט העליון ושני שופטים נוספים), שרים (שר המשפטים ושר נוסף), חברי כנסת ונציגי לשכת עורכי הדין. מטרת הוועדה היא לבחור שופטים על בסיס כישוריהם המקצועיים והמשפטיים, תוך צמצום ההשפעה הפוליטית הישירה.
5. סוגיות חוקתיות: חוקה נוקשה מול חוקי יסוד גמישים
- ארצות הברית: ארצות הברית מבוססת על חוקה כתובה ונוקשה, הכוללת את מגילת הזכויות (Bill of Rights). החוקה מהווה את הדין העליון במדינה, ובתי המשפט (ובעיקר בית המשפט העליון) מחזיקים בסמכות רחבה לבטל חוקים הנוגדים אותה (ביקורת שיפוטית חוקתית).
- ישראל: לישראל אין חוקה כתובה אחת ונוקשה. במקומה, קיימים חוקי יסוד, שנועדו להוות את פרקיה העתידיים של החוקה. מעמדם המשפטי של חוקי היסוד נדון רבות, וקיימת פרקטיקה של ביקורת שיפוטית על חוקים הנוגדים אותם (בעיקר סעיפים 2 ו-4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). עם זאת, מעמדם של חוקי היסוד נחשב "גמיש" יותר מזה של חוקה נוקשה, והדיון סביבם עדיין מתפתח.
לסיכום:
המשפט הישראלי והאמריקאי, על אף היותם שניהם מערכות דמוקרטיות מתקדמות, נבדלים זה מזה באופן מהותי במבנה, במקורותיהם ובפילוסופיה הבסיסית שלהם. הבנת ההבדלים הללו אינה רק עניין אקדמי, אלא חיונית לכל מי שמעורב או מתעניין במערכות משפט אלו, בבית ומעבר לים.
