בתוקף סמכותי
לפי סעיף 4(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ובאישור ועדת
החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
1. בתקנות
אלה, "הסכום המקסימלי" - הסכום המקסימלי שנקבע בסעיף 4(א)(2) לחוק או
כפי שהוא הוגדל, צמוד למדד המחירים לצרכן.
2. (א) בכפוף לאמור בתקנה 3, סכום הפיצויים יהיה סך הכל
של אלה:
(1) שני פרומיל מן הסכום המקסימלי כפול מספר הימים
שבו היה הניזוק מאושפז בבית חולים, במוסד לטיפול בחולים או בנכים בשל התאונה;
(2) אחוז אחד מן הסכום המקסימלי כפול אחוזי הנכות
למציתות שנגרמה לניזוק כתוצאה מן התאונה; לענין זה, "אחוזי הנכות" - כפי
שנקבעו בהתאם למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי
עבודה), תשט"ז-1956.
(ב) לא היה הנפגע זכאי לפיצוי לפי תקנת משנה (א) או
שסבל נזק שאינו נזק ממון שאינו מכוסה על ידי אותה תקנה, יהיה סכום הפיצויים, הסכום
שהוסכם עליו או שייפסק, ובלבד שהסכום לא יעלה על עשרה אחוזים מהסכום המקסימלי.
3. אירעה
התאונה למי שמלאו לו ביום התאונה שלושים שנה, יוקטן סכום הפיצויים לפי תקנה
2(א)(2) באחוז אחד לכל שנה שמלאה לו מעל לשלושים שנה.
4. נגרם
מותו של הניזוק כתוצאה מן התאונה, יהיה סכום הפיצויים לעזבונו עשרים וחמישה אחוזים
מן הסכום המקסימלי.
5. תחילתן
של תקנות אלה ביום א' בתשרי תשל"ז (25 בספטמבר 1976).
6. לתקנות
אלה ייקרא "תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו
נזק ממון), תשל"ו-1976".
י"ז באלול תשל"ו (12 בספטמבר
1976) חיים י' צדוק
שר
המשפטים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה