עו"ד נועם קוריס, בלוג חדשות, משפט ואקטואליה

יום שלישי, 26 ביולי 2016

עו"ד נועם קוריס - קובץ פסיקה

יום ראשון, 17 ביולי 2016

תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976

בתוקף סמכותי לפי סעיף 4(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

הגדרה

1. בתקנות אלה, "הסכום המקסימלי" - הסכום המקסימלי שנקבע בסעיף 4(א)(2) לחוק או כפי שהוא הוגדל, צמוד למדד המחירים לצרכן.

חישוב הפיצויים

2. (א) בכפוף לאמור בתקנה 3, סכום הפיצויים יהיה סך הכל של אלה:

(1) שני פרומיל מן הסכום המקסימלי כפול מספר הימים שבו היה הניזוק מאושפז בבית חולים, במוסד לטיפול בחולים או בנכים בשל התאונה;

(2) אחוז אחד מן הסכום המקסימלי כפול אחוזי הנכות למציתות שנגרמה לניזוק כתוצאה מן התאונה; לענין זה, "אחוזי הנכות" - כפי שנקבעו בהתאם למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

(ב) לא היה הנפגע זכאי לפיצוי לפי תקנת משנה (א) או שסבל נזק שאינו נזק ממון שאינו מכוסה על ידי אותה תקנה, יהיה סכום הפיצויים, הסכום שהוסכם עליו או שייפסק, ובלבד שהסכום לא יעלה על עשרה אחוזים מהסכום המקסימלי.

הפחתת סכום הפיצויים

3. אירעה התאונה למי שמלאו לו ביום התאונה שלושים שנה, יוקטן סכום הפיצויים לפי תקנה 2(א)(2) באחוז אחד לכל שנה שמלאה לו מעל לשלושים שנה.

הפיצויים במות הניזוק

4. נגרם מותו של הניזוק כתוצאה מן התאונה, יהיה סכום הפיצויים לעזבונו עשרים וחמישה אחוזים מן הסכום המקסימלי.

תחילה

5. תחילתן של תקנות אלה ביום א' בתשרי תשל"ז (25 בספטמבר 1976).

השם

6. לתקנות אלה ייקרא "תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976".

י"ז באלול תשל"ו (12 בספטמבר 1976) חיים י' צדוק

שר המשפטים

יום שבת, 16 ביולי 2016

נזקים בתאונות דרכים / עו"ד נועם קוריס...

נזקים בתאונות דרכים / עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק

עו"ד נועם קוריס ביוטיוב

עו"ד נועם קוריס בטוויטר

עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס

עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק

עו"ד נועם קוריס ב pinterest.com

עו"ד נועם קוריס בבלוגר

עו"ד נועם קוריס בלינקדין

עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר

עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג

עו"ד נועם קוריס בתפוז

עו"ד נועם קוריס ב simplesite

עו"ד נועם קוריס ב saloona

עו"ד נועם קוריס ב wordpress

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק.

דברנו על נזק שאינו נזק ממון לפי הפלת"ד ונותרה שאלה לפי תקנה 3(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי ת"ד– המקרים של הפחות מ10% ניתן לתת עד 10%. שאלנו מה עם 10% ומטה האם מנכים גיל. לא נמצא פס"ד בעניין. המסקנה של המרצה היא שלא מנכים כי בית משפט מחליט לפצות בסכום ולא מפרט את המרכיבים אז לא ניתן לנכות גיל. בפרקטיקה לא מנכים. מדובר גם בסכומים מאוד נמוכים.

כעת נדבר על נזק שאינו נזק ממון בתביעות נזיקין שאינן פלת"ד. [כאב וסבל, קיצור תוחלת חיים, פגיעה באוטונומיה, אובדן שירותים]

אין אמות מידה מדויקות לכאב וסבל. חשוב שהנפגע יפרט את סבלו ולא רק ניירות על אשפוז ממושך. הפסיקה העירה שבסוף מדובר בעניין סובייקטיבי ומדובר רק בהערכה כספית.

ע"א 9927/06 פלוני נ' מ"י – מקרה של ילד שנולד עם נכות עקב, רשלנות – רובינשטיין הסכים לפסה"ד העיקרי ונפסקו 850 אש"ח, הוא הוסיף והפנה לרמב"ם

"כמה הוא הצער, הכול לפי הניזק: יש אדם שהוא רך וענוג ביותר, ובעל ממון; ואילו נתנו לו ממון הרבה, לא היה מצטער מעט. ויש אדם שהוא עמל וחזק, ועני; ומפני זוז אחד, מצטער צער הרבה. ועל פי הדברים האלה אומדין, ופוסקין הצער. כיצד משערין הצער במקום שחיסרו אבר: הרי שקטע אצבעו--אומדין ואומרין כמה אדם כזה רוצה ליתן בין לקטוע לו אבר זה בסיף או לקטוע אותו בסם, אם גזר המלך עליו לקטוע ידו או רגלו; ואומדין כמה יש בין זה לזה, ומשלם המזיק".

וממשיך רובנישטיין –

"והדברים נכונים כמות שהם כיין המשומר אף כיום. אכן, בכל הנוגע לפיצויים בגין כאב וסבל שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים, ניסה המחוקק בחוק הפיצויים להתמודד עם הקושי בהערכת הנזק על-ידי קביעת נוסחת חישוב אובייקטיבית להערכת הכאב והסבל שנגרמו למי שנפגע בתאונת דרכים, המשקללת את ימי האשפוז ואחוזי הנכות שנגרמו לנפגע, ובכך ביכר שיקולי יעילות, אחידות ומתן סעד מהיר לנפגע, על פני הערכת הנזק הסובייקטיבי שנגרם לנפגע הקונקרטי (תקנה 2 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 (להלן התקנות); ראו גם א' ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 897-893 (מהדורה רביעית, תשע"ב-2012)). יש, כמובן, לראות את הדברים על רקע המדיניות הכללית ביסוד חוק הפיצויים, שביטלה (כמעט) את רכיב האשם כדי לפצות כל נפגע תאונה (ולחסוך התדיינויות אין קץ בשאלת האחריות) – אך מנגד קצבה תקרה לפיצוי בגין אבדן השתכרות, כאב וסבל ועוד כיוצא בזה (ראו גם י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 9-6 (מהדורה שלישית, תשס"ה) (להלן אנגלרד)). הסדר ייחודי זה של חוק הפיצויים, כמובן, אינו חל על ענייננו, ואף נקבע בבית משפט זה כי אין להקיש ממנו לגובה הפיצויים הראוי בגין כאב וסבל במקרים שהחוק והתקנות אינם חלים לגביהם (עניין נעים, בעמ׳ 776; ע"א 140/00‏ עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום, פ''ד נח(4) 486, 568 (2004); ראו גם ע' אזר וא' נירנברג רשלנות רפואית 746-745 (מהדורה שניה, תש"ס-2000) (להלן אזר ונירנברג). אכן, לא נכחד כי היו מקרים שבהם נדרשו בתי משפט בפסקם פיצויי כאב וסבל לאמת המידה של חוק הפיצויים, כגון בכפולות של פי שניים ופי שלושה, אך ההלכה המחייבת ברורה (ראו גם אנגלרד, בעמ' 325). לכן, נותרנו בתוככי הקושי הבסיסי בדבר הערכת הנזק הקונקרטי שנגרם לניזוק בענייננו."

האם יש קשר בין פסיקת כאב וסבל לפי הפקנ"ז לבין הפלת"ד? הייתה תקופה ששופטים טענו שאם למקרה מסוים היו פוסקים לפי פלת"ד X אנחנו נפסוק פי 2/3 כי זה היה מאוד נוח. העליון פסל זאת מכל וכל (רובנשטיין מזכיר זאת בקטע המצוטט).

דוגמאות - ע"א 398/99 קופח כללית נ' משה דיין – ביצוע הפלה מיותרת – הוחלט לפצות על 400 אש"ח. ע"א 2517/93 שרה בוים נ' אברהם גטהין - אישה צעירה שנשרפה תוך כדי אשפוז בבי"ח פסיסיאטרי – למעלה ממליון שקל.

בסוף שופטים יכולים לעשות כהבנתם אבל הם בדר"כ לא חורגים בהרבה. נדיר שנותנים יותר ממליון לניזוק חי על כאב וסבל.

כאב וסבל לניזוק שנפטר – הניזוק שנפטר התובע הוא עזבונו. ת"א (י-ם) 09 - 3050 פרלמן נ' ארגון החמאס (דרורי, 15.6.15). יש שטענו שלמנוח לא נגרם כאב וסבל כי לא ידע מה עומד לקרות. אך אם מישהו נפצע אנושות והתייסר ובסוף נפטר – אז יש מה לפצות. יש מקרים שפוסקים משמעותיים ויש מקרים שלא פוסקים בכלל.

לגבי קיצור תוחלת חיים – גם פה הסכומים, בניגוד לפלת"ד (שם הכל כלול באותו סעיף), הרבה יותר גבוהים. דרורי במקרה ההוא הוא הזכיר את המאמר של רונן פרי שסוקר את הסוגיה – הממוצע הוא כ-6 אלף ש"ח. דרורי קבע מדד של 10,000 ש"ח לכל שנה. אז הסכום הסופי נגזר כמובן לפי כמות השנים שקוצרו – אם צעיר הרבה ואם מבוגר מעט.

יש סתירה פנימית – אם אתה מייצג תובע אתה שואף, אם הניזוק חי, מצד אחד הביטוח יטען שאין צורך לפצותו הרבה על ההשתכרות כי יחיה פחות. מנגד זה יגדיל את הפיצוי על קיצור תוחלת. ברוב המקרים הסכומים האחרים גדולים בהרבה מקיצור תוחלת החיים (למשל על עזרה של אנשים אחרים וכו', וככל שימות קודם לא מגיע פיצוי על שנים שלא יחיה בהן...).

כשהנפגע אדם מבוגר – עדיין פוסקים ברוחב יד על קיצור תוחלת חיים.

אלה שני המרכיבים המרכזיים.

פגיעה באוטונומיה – בדעקה – " זכותו של כל פרט להחליט על מעשיו ועל מאווייו בהתאם לבחירותיו, ולפעול בהתאם לבחירות אלה.", 1303/09 קדוש, 4576/08 בן צבי, 1326/07 המר נ' עמית.

סוס הפרא של הפגיעה באוטונומיה – טיוטת מאמר של עמית. בן צבי- אחריות המכון הפתלוגי למקרים של חלקי אברים שנותור במכון בלי להודיע למשפחות. עד בן צבי לא פסקו בגין ראש הנזק של פגיעה במצטבר לנזק ממוני עקב התרשלות בטיפול.

תביעת פקנז – 3 תוצאות אפשריות - קביעת התרשלות, יש נזק – רשלנות; אין רשלנות אבל לא הייתה הסכמה מדעת – נזק; פגיעה באוטונומיה. בבן צבי – ריבלין - ניתן לפצות על פגיעה באוטונומיה כראש נזק שאינו שיורי. לפני כן עשו בו שימוש רק אם חשבו שצריך לפצות למרות שאין רשלנות ואין היעדר הסכמה. פב"א היא בגין נזק שאינו ממוני והיעדר הסכמה הוא בגין נזק מוחשי שנגרם, בגין נזק מוחשי. עמית- יש חפיפה בין נזק ממוני לפגיעה באוטונומיה. היעדר הסכמה משמעה פגיעה באוטונומיה לדעת עמית ולדעת עמית פב"א זה כן שיורי והמקור הוא עוולה חוקתית.

פגיעה באוטונומיה יכולה להגיע כיום גם למאות אלפים.

אובדן שירותים – האם ממוני או לא? למשל האבא שנהרג בתאונה ההי יושב עם הילדים לעשות ש"ב – זה נזק ממון. לאבא גם היו שעות איכות עם הילדים וזה לא ממוני. אישה שלא מגהצת ומבשלת – זה ממוני. אך יש גם לא ממוני.

הנושא הבא הוא אובדן השתכרות, הפסד שכר, בעתיד. לניזק החי או המת.

אם אפשר להתקדם בנושא בלי להבין מהו היוון. נדבר רק על היוון שתביעות נזיקין (לא ב"ל). זה כלי משפטי וכלכלי שנועד להפוך תשלומים תקופתיים לסכום חד-פעמי. יש העקרון של השבת המצב לקדמותו. מפצים בכסף על הנזק. אחד הסעיפים הוא אובדן השתכרות. ההנחה שהשכר בעתיד יפגע. צריך לפצות על זה. אם הפיצוי הוא אלף שקל בחודש. זה ההפסד העתידי. איך לשלם לו את זה. אם נשלם הכל מקדימים פיצוי לנזק שלא קרה לו. מצד שני רוצים לתת הכל בבת אחת. זו שיטת המשפט. אם אפשר לתת היום אלף שח כפול חודשים כפול 20 שנה. ברור שהבאנו יותר ממה שמגיע לו.

מחפשים מה הערך הכלכליהנוכחי של הכספים העתידיים להם האדם זכאי. לא סיכום אריתמטי.

הסכום המהוון – סכום ההון- אמור להספיק לתשלומים החודשיים למשך כל התקופה שנקבעה או להגיע בסופוה לסך הכל האריתמטי. ההיוון המשפטי מביא בחשבון אורך תקופה ושיעור ריבית בלבד. שיעור ריבית אמור לשקף תשואה ריאלית על השקעה צמודה למדד. בית משפט לא לוקח בחשבון שצעיר ימות קודם אלא פוסק בהנחה שאדם יעבוד עד הפנסיה ויקבל פנסיה עד מותו בגיל הממוצע.

שיעור הריבית קבוע עד 3%. ככל ששיעור הריבית יורד גובה הפיצוי עולה (כי המשמעות שהתובע לא יכול להרוויח הרבה מהכסף במהלך השנים אז מגיע לו יותר).

פעם היו עושים היוון באופן שרירותי לחלוטין, לפני כ-40 שנה. בשלב מאוחר יותר היו מקדמי היוון וריביות היו באזור 7-5%. בשלב מסוים יצא זאדה נ' בכר. עלתה השאלה – יש היוון לפי תקנות הב"ל. לא יתכן להוון לפי 7-5% בזמן שהיוון הב"ל נעשה לפי ריבית של 3%. נטען לאי שוויון מסוים. לצורך פסק הדין היו מנכים לניזוק בבת אחת סכום גבוה כי הריבית הייתה נמוכה, ואילו סך הנזק המהוון היה נמוך בגלל הריבית הגבוהה. נקבע שצריך להשוות ל3%. 536/76 סעדה נ' חמדי – נקבע שהריבית חייבת להיות אחידה. היו נסיונות שונים 2099/94 ציון חיימס נ' איילון (אור) – מגולל את השתלשלות ועלתה שאלה אם לשנות את ה3%.

היום המצב בפסיקה שכל היוון של נזקי גוף הוא על בסיס ריבית של 3% למרות שלא מדובר בתשואה ריאלית. חברת הביטוח היא המרוויחה הגדולה כי ריבית גבוהה – הסכום יותר נמוך וההחזר לב"ל גם יותר נמוך.

האם ללכת לפי ריבית ברוטו או נטו? בפלת"ד ראינו שמנכים 25% מס. ההיוון על בסיס הכנסה ברוטו, את היוון עושים על בסיס הכנה נטו?

יום שישי, 15 ביולי 2016

עו"ד נועם קוריס - פיצויים במקרי מוות - פלת"ד

עו"ד נועם קוריס- הפלת"ד- פיצויים במקרי מוות

היום נדבר על פיצויים במקרי מוות. אם יש נושא מסובך בקורס זה הנושא ונדבר עליו לפחות היום ובשיעור הבא.

לפני כ-13 שנים הייתה רעידת אדמה בנושא בהלכת אטינגר, אשר עסקה בשנים האבודות. כדי להבין את החידוש יש להבין את החישוב במקרי מוות ואז נבין את הייחודיות של השנים האבודות. כמו כל רעידות אדמה יש גם רעידות משנה, שלדעת המרצה חשובות יותר ורחבות יותר מהלכת אטינגר המקורית.

תביעות במקרי מוות יכולות לבוא משני מקורות:

פקנ"ז – סעיף 19:

השפעת מוות על עילת תביעה

19. (א) נפטר אדם – כל עילות תביעה בשל עוולה שהיו עומדות לנפטר או נגדו, יוסיפו לעמוד בעינן, בכפוף להוראות סעיף זה, לטובת עזבונו או נגד עזבונו, הכל לפי הענין.

(ב) היתה עילת תובענה מוסיפה לעמוד כאמור לטובת עזבונו של נפטר, והמעשה או המחדל היוצר את העילה גרם למותו, יהיו הפיצויים שניתן להיפרע לטובת העזבון מחושבים בלי שים לב להפסד או לריווח שנגרם לעזבון עקב המוות, אבל ניתן לכלול בהם סכום להוצאות קבורה.

(ג) נסבל נזק על ידי מעשה או מחדל שהיו משמשים עילה לתובענה בשל עוולה נגד אדם פלוני אלא שנפטר לפני הנזק או בשעת הנזק, יראו, לענין פקודה זו, את עילת התובענה שהיתה קיימת נגדו בשל המעשה או המחדל אילו נפטר אחרי הנזק, כאילו היתה קיימת נגדו לפני שנפטר.

(ד) הזכויות הנתונות לפי פקודה זו לעזבון של נפטר באות להוסיף על הזכויות הנתונות לתלויים בנפטר לפי פקודה זו או כל חיקוק אחר ולא לגרוע מהן.

לנו רלוונטי בעיקר עילת התביעה לטובת העזבון. עזבון איננו אישיות משפטית. כשעזבון תובע זה נעשה באמצעות היורשים. גם בתביעה הוא התובע ובכתב התביעה חלק מנזקיו כיורש וחלק כתלוי.

תביעות העזבון נעשות אם כן באמצעות היורשים. מה נכלל בתביעה – תכך נרחיב. נזכור כי בעקבון מקרה מוות יכולה להיות תביעת עזבון.

נעבור לסעיפים הנוגעים לתלויים –

זכותם של תלויים לפיצויים

78. גרמה עוולה למותו של אדם, והיה אותו אדם, אילולא מת, זכאי אותה שעה לפיצויים לפי פקודה זו בעד חבלת גוף שגרמה לו העוולה – יהיו בן זוגו, הורו וילדו זכאים לפיצויים מן האדם האחראי לעוולה.

הזכאי להגיש תובענה

79. תובענה לפיצויים לפי סעיף 78 תוגש על ידי מבצע הצוואה, או מנהל העזבון, או היורשים של המת, לטובת בן זוגו, הורו וילדו, או לטובת אלה מהם שעודם בחיים; אם תוך ששה חדשים לאחר מות הנפגע לא הוגשה תובענה כאמור – כל מי שלטובתו אפשר היה להגישה רשאי להגישה בשם כולם או בשם מקצתם.

הפיצויים וחישובם

80. בתובענה לפי סעיף 78 יש למסור פרטים בדבר האנשים שלטובתם היא מוגשת ובדבר הפסד הממון שסבל כל אחד מהם עקב מות הנפגע, והפיצויים יינתנו בעד הפסד הממון שסבלו למעשה, או עתידים לסבול אותו למעשה, ובכלל זה הוצאות שהוציאו לקבורתו; לאחר שינוכו מסכום הפיצויים הוצאות משפט שלא נגבו מהנתבע, יקבע בית המשפט בשעת שפיטה, את חלקו של כל אחד מן הזכאים בסכום הנותר.

סכומים שלא יחושבו

81. בקביעת סכום הפיצויים לא יובאו בחשבון –

(1) סכום שנתקבל או שזכאים לקבלו במות המת לפי חוזה ביטוח;

(2) סכום ששולם או שחייבים לשלמו לרגל האבל על המת.

הייתה תאונה שגרמה למותו של אדם – התנאי שאם לא נהרג היה זכאי לתבוע – זה המקרה הרגיל. אם אדם שנהרג בת"ד היה יכול לתבוע – התשובה כן – במקרה כזה התלויים זכאים לפיצויים. התנאי הוא שגרמה עוולה למותו של אדם. מה אם אדם לקה בסרטן ויש לו ראיות ברורות שהסרטן לא התגלה בשל רשלנות רפואית, וימיו ספורים, האם משפחתו יכולה להגיש תביעת תלויים? אם יגיש תביעה בחיים יגידו לו לתבוע מה שמגיע לו לכמה שנים. האם המשפחה יכולה להגיש? לפי הסעיף לא, כי העוולה טרם גרמה למותה של אדם. למרות שברור שהולך למות.

יש רשימה סגורה של תלויים – בן זוג, הורים (לרבות הורי הורים מכוח הפקודה) וילדים (לרבות מאומצים, קטינים). לגבי הגדרת בן זוג – השאלה לגבי ידועה בציבור התעוררה דיי מהר. בחוק הירושה יש תנאי שידועה בציבור לא יורשת אם יש אשה רשמית (יש שם גם הגדרות מי נחשבת כידועה בציבור). בעניינו נקבע שידועה בציבור כבת זוג לכל דבר לעניין תלויים. מה אם מדובר בבן זוג מאותו מין?

ברוב המקרים כל היורשים מגישים את התביעה. תביעה תלויים היא כספית. לא עבור כאב וסבל עקב מות הנפגע. יש מאזן כספי קר של מה היה קודם ומה יש עכשיו.הפיצוי הוא עבור הפסד הממון. בית המשפט מחליק איך לחלק את הכסף. הוא לא פוסק סכום כללי והתלויים יתחלקו בניהם.

הפקודה קובעת שסכומים בעקבות האבל לא יחושבו (81(2)) – כמו סעודות הבראה או הוצאות קבורה חריגות (סעיף 80 מציין הוצאות קבורה).

זה המקור לתביעת תלויים.

אחת השאלות שנשאל בהמשך מה היחס בין תביעת העזבון לתביעת התלויים.

אז מה יש בתביעת העזבון? הביטוי השגור שהיא באה בנעלי המנוח, אלו היה בחיים. ראשית – נזקי עבר - אם לא נהרג במקום. אם החזיק עוד חצי שנה יש חצי שנה של הכנסה למשל. סעיף נוסף בתביעות עזבון – נזק שאינו נזק ממון (כאב וסבל – בעיקר אם המנוח לא נהרג במקום, קיצור תוחלת חיים, פגיעה באוטונומיה?). סעיף נוסף - תביעת השנים האבודות – פיצוי בגין אותן שנים שהמנוח כבר לא יכול לעבוד, כמו רווק בן 20 שנהרג בתאונה, עד גיל 67 אלו שנים אבודות.

אחת השאלות המעניינות בנושא עד רעידות המשנה בעקבות אטינגר – מה היחס בין תביעת העזבון לתביעת התלויים. האם הן חלופיות? חופפות? חלקי? פס"ד אורנית סרור עשה מהפכה בעניין. עד פס"ד זה התובעים היו אותם תובעים והיה פרק תביעת תלויים ופרק חילופי תביעת עזבון והפיצוי המבוקש היה הגבוה בניהם. היום לא קיים. אפשר כיום לקבל גם וגם. פעם זה היה חלופי.

נדבר על קופה משותפת וידות. קופה משותפת – לצורך החישוב יש חשיבות לכך ששני בני הזוג עבדו והכניסו את כספם לקופה משותפת. גיל התלות – עניין חשוב שהסתבך. הורים – כולל הורי הורים. אם אדם נהרג מתי ההורים שלו יכולים לטעון שהיו תלויים? הם צריכים להוכיח זאת, למשל שהיה תומך בהם כל חודש וכד'. העוגה של המנוח או שמתחלק לאלמנתו וילדיו, או שגם להוריו. העוגה אותה עוגה, פשוט מתחלקת ליותר – כמו שקרה בחיים – אז גם חלק מהכנסת המנוח הייתה הולכת להוריו. לא חייב שמדובר בהורים – ייתכן למשל שחלק מההכנסה הלכה לילד של המנוח מנישואים ראשונים כמזונות ועוד.

גיל התלות המקובל בפסיקה הוא גיל הבגרות – גיל 18.

פס"ד ע"א 5/87 יחזקאל אליהו – ברק דיבר איך עד גיל 18 בבורים תומכים ואח"כ הצבא כך שהתמיכה פוחתת כדי שני שליש, כלומר התמיכה הופכת לשליש ממה שהייתה קודם. בנזיקין הפסיקה נעזרת הרבה פעמים בחזקות. ראינו שיש חזקה של השכר הממוצע במשק, אפילו כשמדובר בילדה בדואית בנגב, או בילד מצפון תל אביב. החלוקה לידות שנראה תכף היא פסיקה לפי חזקות. לכך החשיבות היא שהחזקות תהיינה מבוססות, כי אח"כ הולכים על פיהן באופן כמעט עיוור.

נגיד מוכיחים שבאותה משפחה כל הילדים נתמכו עד גיל 22. לרוב התובעים קל יותר להקיש את העובדות לפי חזקות ולפי זה לעשות את החשבון כי להביא ראיות ולהוכיח זה לא פשוט. היה מקרה שהוכח שמנוח היה נותן נדוניא של כך וכך לכל אחת מבנותיו. ההנחה שהמנוח היה תומך עד גיל הפנסיה, ומעבר היה תומך עם הפנסיה וקצבת זקנה.

אובדן שירותי בן הזוג – סעיף נוסף שמפצים בגינו.

ניכוי טובות הנאה. נראה בהמשך.

חישוב אנכי ולא אופקי – כשמחשבים מחשבים לכל אחד בנפרד. לא עושים חשבון כולל – המנוח הרוויח כך וכך והם הפסידו כך וכך. לכל אחד הניכויים שלו. הכוונה חישוב פרטני לכל אחד.

חשוב לדעת מה הייתה הכנסת המנוח ובת הזוג ערב הפטירה, לא לאחר מכן. יש מצב שבו אדם נהרג והאלמנה לא עבדה קודם – זה המצב שקובע. גם אם יצאה לעבוד. אם בת זוג עקב תאונה הפחיתה משרה ומפסידה הכנסה (טיפול בילדים וכד') יש לזה משמעות.

רמת חיים – משפיע על החישוב. הענקות לילדים – כמו נדוניא.

תנאים סוציאליים

עזרת בן הזוג (עד שהמנוח נפטר).

טובות הנאה – כמו ב"ל. תאונת עבודה שהוכרה הקצבה היא קצבת תלויים. אם לא תאונת עבודה כמו רשלנות רפואית או נסיעה לא במסגרת עבודה – קצבת שארים. קצבת שארים נקובה בחוק כו"א מקבל אותו דבר. קצבת תלויים היא פונקציה של גובה השכר כמה המנוח הרוויח. אלמנה וילדים יכולים לקבל נטו גבוה יותר מב"ל יותר מהנטו של המנוח. קצבת תלויים הולכת לפי אחוזים מהשכר של המנוח. המשמעות היא שבקצבת תלויים הניכוי שיהיה יכול להיות גבוה מיותר.

לגבי פנסיה – האם צריך למכות – נעסוק בשיעור על ניכויים.

ע"א 4641/06 מנורה נ' כרכבי –

בעקרון זו הנוסחה –

פסה"ד מסביר את הנוסחה –

במשוואה זו: האות Z מבטאת את הקופה המשותפת, האות n מבטאת את מספר הידות ללא "יד החיסכון" (תלויים, מנוח, משק בית), והביטוי n+1 מבטא את מספר הידות בצירוף "יד החיסכון". הביטוי מבטא את יד הקיום המתקבלת מחלוקת הקופה המשותפת במספר הידות ללא "יד החיסכון" (קרי: את הסכום המופחת מההכנסה של המנוח לפי החישוב "המסורתי"). הביטוי מבטא שני מרכיבים: יד קיום המתקבלת מחלוקת הקופה המשותפת במספר הידות כולל "יד החיסכון", וידת-משנה המתקבלת מחלוקת "יד החיסכון" במספר הידות ללא "יד החיסכון". הסכום של שני המרכיבים האלה מופחת מהכנסת המנוח, לפי "השיטה המלאה", לצורך קביעת הפיצוי לתלויים. .