ההסדרה של דיני התקשורת היא הסדרה רבת רבדים-
1.
רובד של חקיקה ראשית.
2.
רובד של חקיקת משנה
(תקנות, צוים, כללים).
3.
רובד רישיונות/
זיכיונות.
4.
רובד של הוראות מנהל
ספציפיות (חלקן באתר משרד התקשורת).
חייבים לבחון את כל הרמות ולא לעצור בפעם הראשונה שמוצאים אזכור לנושא שאנו
מחפשים.
ישנם 3 חוקים עיקריים שמסדרים את דיני התקשורת-
1.
חוק התקשורת- בזק
ושידורים, תשמ"ב 1982. בעבר הוא נקרא חוק הבזק. משנת 2001 שהיה תיקון מאסיבי
בחוק הוא הפך לחוק בזק ושידורים. להביא לשיעור הבא. מסדיר שידור רב ערוצי למנויים –
הסדרת שירותי הטלוויזיה של הכבלים והלווין. האם סלקום TV גם יכלל? שאלה.
2.
חוק שמסדיר את עולם
האלחוטי- פקודת הטלגרף האלחוטי (נוסח חדש) תשל"ב 1972. להביא לשיעור הבא. מפעילים
וירטואלים – אין להם רשת ותדרים משלהם אלא מקבלים השירות ממפעיל סלולארי אחר – לכן
הרישיון שלהם מתייחס לפעילות הזו.
3.
חוק משמסדיר את שידורי
הטלוויזיה והרדיו- חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו- תש"נ 1990. החוק עוסק
בשידורים שחוק התקשורת לא מכסה – רדיו, שידורי טלוויזיה (ערוץ 2, 10). מקים
רגולטור בשן הרשות השניה.
יש כ"כ הרבה רגולציה מסיבות הסיטוריות – בעבר המדינה ביצעה את פעילות
התקשורת. פעם שירותי טלפון ניתנו ע"י משרד התקשורת. לאחר מכן הוקמה חברת בזק
שתחילה הייתה חברה ממשלתית ועם השנים התחום נפתח לתחרות. המעבר גם לצורך להסדיר את
כל ההיבטים. גם המגמה הזו עוברת תהליך של שינוי ויש הקלה בעומס הרגולטרי.
בנוסף, כדי לאפשר תחרות היה צריך בהתחלה קשרי גומלין בין החברה הקיימת (בזק
מול קווי זהב וברק בלי שתנהג באיפה מול החברה הבת שלה בזק בינלאומי) מה שיוצר
רגולציה נוספת. בנוסף יש כאן משאב מוגבל – לתקשורת אלחוטית (סלולארי, מכשירי קשר) –
ולשם כך חייבים אסדרה איך לחלקו בצורה שוויונית וכד'.
אם חברה מפירה את חובותיה – ההפרה יכולה להיות של החוק, התקנות, הוראות
ברישיון. יש שני מסלולים – פניה לרגולטור שאמור לפקח, או פניה לבית המשפט.
כמו כן חוקי היסוד בעלי השפעה משמעותית על דיני התקשורת.
ישנו ממשק בין דיני התקשורת לבין ההגבלים
העסקיים/דיני התחרות- ישנם מצבים שמוסדרות על ידי הוראות של עולם
התקשורת והוראות שמוסדרות על ידי ההגבלים העסקיים.
משפט משווה- מהם הסדרים שנהוגים בחו"ל- ונסתכל
בעיקר על שתי מערכות-
1.ITU- איגוד
הבזק הבינלאומי- סוכנות של האו"ם- שעניינה בהסדרה רגולטורית של עולם התקשורת בהיבט
הבינלאומי כלומר בקשר שבין מדינות. תקשורת היא מטבעה חוצת גבולות ולכן ההסדרה
העולמית היא מאוד חשובה. 193 חברות
בארגון, יש 700 גופי תקשורת שהם לא מדינות שהם חברים והם פעילים בארגון הזה.
השימושים של תדרים לשירותים שונים נקבעים על ידי ה- ITU. ישנה
חקיקה במסגרת של משפט בינלאומי פומבי שמחייבת את כל אותן 193 מדינות לייצר נורמות משפטיות. מסמכי היסוד שלו
הם חוקה, אמנה ותקנות. זו דוגמא מובהקת למשפט פומבי בינלאומי הסכמי. יש סוגיות,
כמו הפרעות בין לוויניים, שזכתה להסדרה ייחודית דווקא שם. הקביעה ששידורי רדיו בכל
ארץ יהיו בתדרים שבין 87 ל107 – נקבעה בתקנות הITU. מכוח זה כל התעשייה פועלת.
2.
EU- האיחוד
האירופי- מערכת שחודרת לתוך המשפט המדינתי שכל אחד מהמדינות החברות. לאיחוד
האירופי יש חקיקה נפרדת בין היתר גם בתחום התקשורת, והיא חודרת למערכת המשפטית
של המדינות ונותנת תוקף מחייב ועדיפות
נורמטיבית במקרה של התנגשות.
הרגולטר, מישהו בעל סמכות בתחום התקשורת, גוף
מקצועי לא ממשלתי, כלומר הרגולטור הוא חלק מהשלטון ולא חלק מהממשלה, למשל
בארה"ב הרשות נקראת ה- FCC או באנגליה הגוף נקרא- OF COM .
לEU
שתי צורות חקיקה- (מלבד אמנת היסוד)
1.
רגולציה- תקנות- חל כלשונו באופן
מיידי, ברגע שיוצא מבריסל אז הרגולציה חלה אוטומטית על המדינות באיחוד האירופי.
2.
דרקטיבות- הנחיות- כל מדינה צריכה
להתאים את עצמה להנחיות, יש מדינות שמחוקקות חוק נפרד שמיישם את הדרקטיבה בשיטה
שלה, לפעמים זה יכול להיות בחקיקת משנה. מה קורה אם מדינה לא מיישמת את הדרקטיבה?
הנציבות תפתח בהליך משפטי נגדה באיחוד האירופי. האזרח יכול להסתמך על הדרקטיבה
האופן ישיר אם המדינה לא מיישמת את הדרקטיבה. וזה יידון בבית המשפט של המדינה או
שיפנה בשאלות משפטיות לבית המשפט של האיחוד האירופי.
הגופים הללו לא מסדירים אותם דברים. כללים על תחרות בין מפעילי תקשורת למשל
נקבעים בEU והכללים בארה"ב שונים.
גם חקיקה על מוצרים פגומים ועוד. לעומת זאת תחום התדרים הוא עולמי ונקבע בITU.
המרצה לספר שלו - הרגולציה של שירותי
התקשורת האלקטרונית בישראל. נמצא באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה