יום שני, 15 בפברואר 2016

השיקולים של הגורמים השונים במסגרת פירוק והבראת חברות...

השיקולים השונים של הגורמים השונים שלהם הבחירה בין האלטרנטיבות השונות של פירוק והבראה. זה דבר מאוד חשוב כדי לקבל החלטה. רוב הגורמים לא יודעים אילו שיקולים לשקול. דיברנו על השיקולים של הבעלים והמנהלים. המנהלים הינם שכירים ויש להם שיקולים כעובדים במידה מסוימת, בין היתר כדי לשמור על מקום עבודתם, גם שיקול כספים שלפעמים חייבים להם, אם יקבלו בהסדר יותר מאלטרנטיבת הפירוק.
הגענו לבעלים, אמרנו שיש להם שני צדדים. מצד אחד, בד"כ כשהחברה מגיעה למצב כזה, גם הם הפסידו לא מעט כסף. הבעלים מנסה לתמוך בחברה בתקופות שונות, ויש כאלה שאומרים שעוברים הלאה, למה בעצם שיבואו וישקיעו כספים, כשלא תמיד ברור שהם ישארו הבעלים של החברה או שיגיע משקיע חדש וישקיע כסף פנימה ואז מה האינטרס שלהם?
כמו כן, ישנם שיקולים שונים שזה טוב להם במובנים שונים, מבחינת מוניטין אישי שלהם. מעבר לכך אמרנו שהנטיה הטבעית כשמגיעים להסדר היא לא ללכת ולבצע חקירות כנגד המנהלים, אלו הליכים מורכבים, הנטיה הטבעית היא לא לבצע תביעות כאלה והאלטרנטיבה הטובה יותר היא ללכת להסדר בייחוד אם ישנו סעיף פטור שלא ניתן לתבוע את המנהלים וגם אם אין, הנטיה הטבעית היא לא לתבוע אלא ללכת לפירוק.
השיקול המכריע נובע משיטת המימון במדינת ישראל, כשאתה פתח חברה ומבקש אשראי מהבנק, יבקשו ממך לחתום על ערבות אישית לחובות החברה, כלומר, כשהחברה קורסת, גם הם במצב לא פשוט (תרומת בעלים). למדנו במבוא לקורס כי חברה מתפרקת ולא פושטת רגל, הליכי הפירוק ממושכים, אם רוצים הסדר לפי 19א' צריך לפחות 30% מהחובות לשלם, ישנה מורכבות שלא לדבר על הסטיגמה. זה חוסם בהרבה מאוד מובנים.
בתקופה האחרונה התפתח המושג אפשרות אגב הסדר, לבצע במקביל וכרוך בכך, הסדר אישי לבעלי הערבויות לחברה, הסדר שיפטיר מעורבותם לחובות החברה ולא דרך פשיטת רגל, אלא הסדר שכרוך ומקביל להסדר החברה.
ישנם נושים (מלבד מובטחים, דין קדימה, לא מובטחים וכן הלאה) שיש להם עוד בטוחה חיצונית, נושים שונים ולכן נוצרת קבוצה נוספת> "בעלי ערבויות" והם חלק מהקבוצות הרגילות בהסדר ובמקביל ישנה אסיפה נוספת של בעלי הערבויות ולהם אנו מציעים תוספת מסוימת בנוסף להסדר הרגיל תמורת אותה בטוחה שאנו מפקיעים אותה ומוותרים עליה.
מה החידוש? אגב זה שאתה עושה הסדר לחברה ומעביר את ההסדר ברוב של 75%, אם עברת את הדבר הזה בהקשר של בעלי ערבויות, מותר לך לעשות אגב הסדר שיפטיר את בעלי הערבויות חובות שלהם כלפי החברה ואפשר לכפות על המיעוט בצו בימ"ש. ישנה העדפה של אינטרס הכלל. לכן זהו אינטרס עצום של מנהלים ובעלים לקידום החברה והבראה.
בתיק של אריה את עופר – שני בני דודים, בעלים של חברת נדל"ן פרטית שבנתה הרבה פרויקטים, בעלת היקף חובות של למעלה מ500 מיליון ₪, הם היו ערבים אישית להיקף חובות של 480 מיליון, הוריהם היו בעלי אמצעים והחברה קרסה. עשו הסדר שמבוסס על כניסת משקיע חדש שהזרים הון ולקח על עצמו את השלמת הפרויקטים והחובות לבנקים. במקביל להליכים אלו, המליצו על עו"ד שליווה בהליכים והומלץ להם שאגב המהלך בחברה לעשות הסדר ולהכניס לתוכה את המשקיע, הם ינסו ללכת ולעשות הסדר אישי לערבויות שלהם לחובות החברה. חלק גדול מותנה בכך שהסדר החברה יצליח.
בסופו של דבר הציעו הצעת הסדר ונעזרו בהורים כלכלית, 13.5 מיליון להוסיף לנושים בעלי הערבויות בפריסה ל-5 שנים ובנוסף נכסים שלא משועבדים. כונסה אסיפת נושים נוספת של בעלי ערבויות, עוה"ד עשה עבודה טובה ו85% מהנושים תמכו בהסדר. הנ"ל הובא לביהמ"ש והשופטת שרה דברת, התלבטה והורתה לנאמן לבצע חקירה מקיפה מה הנסיבות שהובילו לקריסת החברה והדגישה שני דברים שנקבעו באות דו"ח:
1.      לא רק שלא משכו כספים מהחברה החוצה, הם והוריהם הזרימו המון כסף לחברה כדי לנסות להציל אותה עד ערב הקריסה, בין אם בערבויות לפרויקטים או בין אם כספים ממש. ניסו לתמוך בחברה כל הזמן.
2.      היו כל מיני ניואנסים שקשורים לניהול השוטף, אחד מהם היה קיצוני "כלונסאות דמה", כשחברה קבלנית מבצעת פרויקטים יש בנק שמלווה את ביצוע הפרויקט. הוא מקצה לחברה מימון בהתאם להתקדמותה בשלבים של הפרויקטים ובד"כ הכספים שנכנסים מהדירות נכנסים למהלך הליווי. החברה בנתה במודיעין פרויקט, שלב חפירת הבור העמוק כדי לבסס את עמודי הבניין הא שלב יקר מאוד. במצוקת האשראי שהחברה הייתה בה, במקום לחפור 30-40 באדמה, עשו חפירה של חצי מר, שמו בטון, מתכת, בא המפקח העמיד את המימון ואחרי יום הוציאו החוצה.
מכל החקירה לא היה ניתן להראות שהבעלים של החברה ידעו מהסיפור. בסופו של דבר הייתה התלבטות מה להמליץ לביהמ"ש. אם לא הוכח שהיו מעורבים בסיפור הזה, אין מנוס מלהמליץ לביהמ"ש לאשר ההסדר.
השופטת קראה את הדו"ח והתלבטה וביקשה להעביר את הדו"ח לעיון הנושים ואחרי שהנושים יקבלו את הדו"ח לזמן אסיפת נושים בעלי ערבויות פעם נוספת. עוה"ד עשה עבודה טובה וגם באסיפה החוזרת היה רוב של למעלה מ-85% שתמך בהסדר, השופטת אישרה את ההסדר האישי שלהם והם הופטרו מערבותם של למעלה מ-480 מיליון שקלים.
עניינית יש לכך הצדקה, אם לא תקבל יותר, בשביל לעשות את כל הסיפור, ברמה הכלכלית זה נכון, משפטית יש בכך חידוש משמעותי. בשבירו זה הלך לעליון והוא אישר את זה.
נחזור לשיעור המבוא, למה שואלים על חברה שלא העבירה ניכויים גם לדין פלילי? ולכן מפנים את תשומת ליבם לעניין הזה. לפעמים רשויות המס מתבקשות להמתין בסבלנות כי אם יהיה הסדר יפרעו לכם את חובות הניכויים והן ממתינות. לפעמים הסדר בכלל מסייע להסדיר גם את העניין הזה של חובות ניכויים ורשויות המס והצד הפלילי שלו, אין פטור מהסדר בדין פלילי. ההסדר לא מפטיר חבות פלילית אך לפעמים דרך ההסדר אפשר להגיע להבנה פלילית שניתן לפטור ללא הסדרת הניכויים.
למנהלים ולבעלים של החברה ישנו מגוון שיקולים שונה שלפיו כדאי להם לסייע ולקדם את החברה לכיוון הבראה והסדר לעומת האלטרנטיבה של הפירוק אך אלו מאוד משפיעים.
שיקולי עובדים - כמו כל נושה, יש חוב שחייבים לך, מה מציעים לך בהסדר לעומת אלטרנטיבת הפירוק. אצל העובדים ישנם שני אלמנטים מיוחדים שיש לקחת בחשבון, העובדים רוצים לשמור על מקום עבודתם. זהו שיקול חשוב מבחינת העובדים, לכן, לצד הנושא של החוב שחייבים להם, ישנו שיקול של המשך קיום פרנסה. גם ספקים, אם ימשיכו לספק לעסק, זה גם צריך להיות שיקול שלהם, זה קצת פחות חד. זה דבר אחד, הדברים השני, כשבוחנים את האלטרנטיבה הכספית, לעובדים יש שיקול מיוחד שאין לאחרים > ביטוח לאומי (מבטח חיצונית את העובדים, אם החברה מתפרקת הוא מעביר לכל עובד 112,000 ₪ נכון להיום).
לכן אלטרנטיבית הפירוק אומרת שיש סכום חיצוני שמקבל ממל"ל, ולכן בהסדר נושים, צריך לקחת בחשבון את הסכום כי זו אלטרנטיבית הפירוק שלהם.
יש כאן בעיה, לפעמים החובות לעובדים הם כבדים מאוד ואם ישלמו להם את החובות המלאים שחייבים להם (דין קדימה, כ-30,000 לכל עובד) לא ישאר מספיק כסף לקבוצת הנחותות, ואז לא יתאפשר לבצע ההסדר. אם מל"ל שילם לחוב, הוא זכאי לחזור במקומם לדין קדימה.
ואז הומצא דבר חדש "הסדר אגב פירוק" – בסופו של דבר החברה מבריאה, ההסדר נעשה אגב זה שבדרך הוצאנו צו פירוק די שמל"ל ישלם לעובדים את הכספים שלהם ובסופו של דבר אין פירוק ויש הסדר וכך נשאר מספיק כסף בקופה כדי להשלים את ההסדר.
בפקודת החברות אין מונח שנקרא ביטול פירוק אלא הקפאת הפירוק זמנית או תמידית כדי להגיע למצב המתואר מעלה. הביטוח לאומי יכול לחזור הרי רק עד גבול מסוים, הרוב נשאר ללא מובטחים.
התיק הראשון "זיקה אלקטרודות" – חברה ציבורית שנכנסה לפירוק ובגלל שהיא ציבורית יש ערך לשלד הציבורי, בכך שההשקעה בך היא סחירה, קל לגייס הון, כשהיא מגיעה לפירוק, הערך נעלם. אם היא עשתה הסדר והיא קיימת, לבעלים שלה יש ערך. זיקה הייתה חברה ציבורית והתקבלו הצעות לרכוש את השלד של החברה, ובפירוק הוא לא מתקיים. בזיקה החובות לעובדים היו כבדים. פנינו לבנקים שהיו הנושים המובטחים בזיקה והעלו רעיון שיסכימו שיוכלו למכור את השלד הציבורי של החברה והתמורה, שגם היא משועבדת, יוותרו עליה לטובת הנושים הלא מובטחים במקום לקבל 0 בפירוק הם יקבלו 8% על החוב. הבנקים הסכימו ובסופו של דבר מצאו משקיע לשלד ולקחו את התמורה וחילקו לנושים האחרים והלא מובטחים קיבלו 8% על חשבון החוב, בגלל שהחובות לעובדים הם כבדים, עוה"ד הסתמכו על כך כי יקבלו את החובות ממל"ל, והלה סירב מאחר והגיעו להסדר ולכן לא משלם את גמלת הפירוק לעובדים. לכן החובות של העובדים "גומרים" את הקופה ולא נשאר כסף.
עוה"ד פנו לביהמ"ש והוא ביקש מהיועצת המשפטית לבוא לאולם ושאל אותה לגבי ההתנגדות לשלם לעובדים. התשובה הייתה כי הנהלת המל"ל מתנגדת וזו מדיניותם. ביהמ"ש פסק כי הוא מקפיא את הפירוק > מל"ל מחויב לשלם לעובדים מאחר וניתן צו פירוק וגם היה הסדר. מל"ל לא ערער.
נוצר מצב שאותה חברה הייתה גם בפירוק על חובות העבר וגם בהסדר.
מזה עברו לשלב הבא, אמרנו, שנבקש מביהמ"ש להוציא צו פירוק ומיד להקפיא אותו. לא בכל מקום ניתן לעשות זאת, לעיתים יש השלכות אחרות לענייני מיסוי. במקרים שהיה אפשר לעשות זאת, לקחו את ההלכה הזו במסגרת ההסדר כדי שמל"ל ישלם לעובדים.
בתי המשפט באופן כללי קיבלו את זה. מל"ל לא אהב את זה, בינתיים קיבל את זה, היו כמה מקרים לזכותם שאפילו במקרים בעייתיים, בתיאום איתם הם הסכימו למהלך הזה.
בתיק מעריב, לפני 3.5 שנים, היו 2,200 עובדים עם חובות של 120 מיליון ₪. היה ברור שאת החובות לעובדים אי אפשר לשלם בהסדר, זה לא רלוונטי, הצלחנו לנהל את מעריב, באנו לביטוח לאומי ואמרנו לו שאם הוא ממשיך להתעקש ולא ישלם לעובדים לפי חוק ביטוח לאומי, אי אפשר שיהיה הסדר במעריב והוא ילך לפירוק. ובכל זאת, כדי להציל אותם ועל מנת לחסוך ממנו תביעות של דמי אבטלה, יהיה מספיק כסף בקופה באופן שיאפשר לעשות הסדר. היועץ המשפטי של המל"ל, שהיה בעבר היועץ המשפטי של שופרסל, אמר לו המנכ"ל, פרופ' מור יוסף, שנותן הסכמתו. ובמעריב היה הסדר אגב פירוק שהוא שילם לעובדים סכומים משמעותיים מאוד עם צו פירוק שהוקפא.
יש על כך מאמר בספר של פרופ' גרוס 
חידוד נקודה – בנושא של חברות קבלניות שבונות פרויקטים
כשדיברנו על איך ממנים חברות בקשיים, אחת האפשרויות הייתה שהנושים יעמידו מימון לצורך ההקפאה כי עדיף להם לנסות להגיע להסדר. אמרנו שזה שכיח יותר כשמדובר על בנקים, כשאלו מבינים שעדיף שהחברה תמשיך לפעול כעסק חי ולהשלים פרויקטים בחברות קבלניות. אמרנו שאין מצב כזה כי זה נושא מורכב.
יש לנו חברה קבלנית שבונה פרויקטים והיא עושה זאת עבור לקוח שמתקשר איתה שתבנה לו את הבניין, הלקוח דורש ומקבל ערבויות ביצוע שונות, ערבות טיב ואחריות, ערבויות חוק מכר, מה זה אומר? הבנק נותן ערבות בנקאית, היא לא חולטה, בהתקיים תנאים מסוימים הוא ישלם ללקוח את סכום הערבות, מבחינת הבנק זה חוב שעלול להיווצר בעתיד, ללקוח זה טוב כי לו יש נייר שהוא עם ביטחון גבוה שאם קורה משהו לחברה הוא יכול להיפרע מזה. הבנקים בחברות כאלה בעלי אינטרס עצום שהפרויקטים יושלמו כי כך הערבויות יוחזרו אליהם ולבנק לא יהיה חוב.
כמעט תמיד, כחלק מהאשראי לחברה, כנגד הערבויות יש לו בטוחות, בין אם פיקדונות או שעבודים על נכסים או כל מיני דברים אחרים שזה חלק שמבטיחים את הערבויות. אם לא חולטו, לא רק שהחוב מופחת, הבטוחות משתחררות או שעוברות לחובות אחרים. מצב החברה יכול להיות הרבה יותר טוב.
בתי המשפט לא תמיד אוהבים את זה, קוראים לזה "פירוק דלוקס", התשובה היא בחלק מהמקרים היא שקשה לדעת בשלב זה אם ניתן יהיה להבריא את החברה או לא, אבל מבקשים לתת את האפשרות לבצע את המהלך מבחינת הנושים.

נקודה נוספת, למדנו שבזמן ניהול חברה בהקפאת הליכים אסור שייווצר גירעון וכך יורע מצב הנושים. מה שזה אומר שאתה נכנס לחברה קבלנית שכל פרויקט שלה, צריך לקחת אותה ולראות מעכשיו ועד סוף הפרויקט, כמה הוצאות צריך להשקיע כדי להשלים את הפרויקט לעומת כמה הכנסות יש מאותו פרויקט. אם ההוצאות עולות על ההכנסות, לכאורה, אתה לא תשלים את הפרויקט, אתה יוצר גירעון. צריך להסתכל על המכלול ולראות האם בסיום הפרויקט ישנן ערבויות שמשתחררות וחוזרת לבנק ורק אז לקבל החלטה.

אין תגובות:

פרסום תגובה