יום ראשון, 14 בפברואר 2016

דיני נזיקין במשפט העברי - קשר סיבתי....

נזיקין
המחוקק ממלא את החסר ומשלים ע״פ העולם החברתי.
בנזיקין# גרמאפטורלפחות בהתחלהאך מבחינה חברתית העבריין עדין חייב גם כאשר הפעולה העקיפה גרמה לתוצאה.    
14.             משנהבבא קמא וד [בבא קמא נטע"א]
השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן – פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים [השוו להלן 27].
שלח ביד פקח – הפקח חייב.
אחד הביא את האור ואחד הביא את העצים המביא את העצים חייב,
אחד הביא את העצים ואחד הביא את האור המביא את האור חייב,
בא אחר וליבה המלבה חייב,
ליבתה הרוח כולן פטורין.

בעברהתפיסה הייתה כי חרששוטה הוא אדם שלא ניתן לסמוך עליו וההתנהגות שלו מוזרה כלפי הסביבה וקשה להתקשר עימוכמו גם עם קטיןילדהתייחסו אליהם כאל ״פסולי דין״ ולכן היו פטורים ב״דיני אדם״ וחייבים ״בדיני שמיים״.
״הפיקח חייב״אין אחראיות שילוחיתשכן לאדם בר דעת יש בחירה חופשית ולכן היו חייבים באחריות.
כאשר אדם א׳ הביא את האש (אור), ואדם ב׳ הגדיל את המדורההרי שאדם ב׳ יהיה חייבשכן הוא ביצע פעולה מנתקת מאדם א׳.
כאשר הגיעה רוח לא צפויה וליבתה את האשאדם א׳ פטור.
*   מבצע הפעולה האחרונה שגרמה לנזק= חייב.

15.             בבא קמא נטע"ב – סע"א
אמר ריש לקיש משמיה דחזקיה [=בשמו של חזקיה]: לא שנו [=לא לימדו (לא קבעו קביעה זו)] אלא שמסר לו גחלת וליבהאבל מסר לו שלהבת - חייבמאי טעמא? [=מה הנימוק?] מעשיו קא גרמו לו [=מעשיו (של מי שמסר את השלהבת לפסול הדיןגרמו (את הנזק)]; ורבי יוחנן אמראפילו מסר לו שלהבת - פטורמאי טעמא? [=מה הנימוק?] צבתא דחרש [=השתתפותו של החרשגרמה לו [=לנזק], ולא מחייב עד שימסור לו גווזא [=קוצים], סלתא [=וזרדים], ושרגא [=נר], דההוא ודאי מעשה דידיה גרמו [=שאז במקרה זה מי שמסר הוא זה שעשה את המעשה].
לבתה הרוח פטוריןתנו רבנן [= לימדו רבותינו:] ליבה ולבתה הרוח – אם יש בלבויו כדי ללבותה חייב ואם לאו פטוראמאיליהוי כזורה ורוח מסייעתו! [=מדועשיהיה (שייחשבהמקרה כמו איש הזורה חיטה והרוח מסייעת לו // <אחת מן המלאכות האסורות בשבת היא זריית גרעיני החיטה לאחר שנדושוכדי להפריד את המוץ והתבן מן הברוזאת באמצעות זריקה (=זרייהלרוח>].
אמר אבייהכא במאי עסקינן [=כאן מדובר ב-] כגון שליבה מצד אחד ולבתו הרוח מצד אחר;
רבא אמרכגון שליבה ברוח מצויהולבתו הרוח ברוח שאינה מצויה.
רבי זירא אמרכגון דצמרה צמורי [=רש"ילשון חמימותכלומר שלא נפח ממש אלא בנשימה כדרך המחמם בנשימתו כדרך המחמם בנשימתו את ידיושאין זה לבוי כלל];
רב אשי אמרכי אמרינן [=מתי אנו אומריםזורה ורוח מסייעתו [=חייב], הני מילי [=דברים אלו הםלענין שבתדמלאכת מחשבת אסרה תורהאבל הכא [=אבל כאןגרמא בעלמא הוא [=גרימה בלבד הואוגרמא בנזקין פטור.

כאשר מסרתי לחרש לפיד בוערוהוא ליבה את האשאניפטורההחרשחייב.
כאשר מסרתי לשוטה לפיד בוער> אני= חייבת, שוטהפטורשכן הוא חסר אחריות פלילית.

כאשר מסרתי רימון בלי ניצרה> חייב הרי מסרתי את התוצאה המזיקה.
אמר ריוחנן  שגם אם מסרתי לחרש שלהבת> אני פטורהמכיוון שהשלהבת לבדה לא יצרה את הנזק, אלא פעולותיו של החרש הפכו את הלהבה לדבר מסוכן> פעולה מנתקת.
הלכת הצפיות מיוחסת לקש״ס שלי ולא לחרש.

כאשר מסרתי לאדם פיקחבר דעת את הלהבה> האדם השני חייבהוא לקח לכתפיים שלו את כל האחריות.
כאשר מסרתי לאדם שאיננו בר אחריות את הלהבה> מסרתי לאדם שאינו בר אחריותאיננו בר דעת ואינו בעל אחריות משפטיתולכן יש בכוחו לנתק את הקש"ס ביני לבין תוצאת המעשה.
בפסיקתו של הרמבם- קיימת ציפייה כי גחלת הולכת וכובה עם הזמן.
כאן אנו רואים איזושהי הבחנה לבין משהו שאני גרמתי ולכן אני חייבת, לבין משהו שאני גרמתי אך אני אהיה חייבת רק בדיני שמייםמושגים מדיני רציחהנכנסים אל דיני הנזיקיןלמשל בפרשנותו של הרמב"םלפיו מעשה גרימהחייב.

26.             בבא קמא קיטע"א
אמר רבי יוחנןכל הגוזל את חבירו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו שנאמר 'כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח' (משלי כב), ואומר 'ואכל קצירך ולחמך בניך ובנותיך' (ירמיהו ה), ואומר 'מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם (יואל ד), ואומר 'אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים' (שמואל בכא). מאי 'ואומר'? [=מדוע נדרש רבי יוחנן לריבוי אסמכתאות מן המקרא?]

הסבר: המושג ״חמס״ (מלשון גזללקחת משהו שאינו שלך). ריוחנן אומר כי כל הגוזל את חברואפילו אם מדובר בפרוטה (גרושכאילו הרג אותו, כאילו נטל את נשמתו והביא לכך אסמכתאותהתלמוד גם ניתח את ההלכה ולא וויתר בדרשנותו.

התלמוד הסביר בקשר לסעיף:
וכי תימא [=וכי תאמרנפש דידיה [=נפשו שלואבל נפש בניו ובנותיו לא ת"ש [=תא שמע (בוא ולמד)] 'בשר בניו ובנותיו'
הפגיעה היא לאו דווקא רק באיש ממנו לקחתהמשפחה שלו גם עלולה להיפגעלמשל באוכל.

וכי תימא הני מילי היכא דלא יהיב דמי אבל היכא דיהיב דמי לא [=וכי תאמר היינו דווקא כאשר לא נתן דמים (מעות)] תא שמע 'מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם'

במקרים בהם לקחת משהו מאדם אחר שלא מרצוןהרי שכפית עליו את המצב החדש. במובן הטכניהמושג ״חמס״ נתפס בהלכה בשני פירושים:
-     אדם לקח בכוח ולא שילםגנב.
-     אדם לקח בכוח ושילם נגד הרצון.
וכי תימא הני מילי היכא דקעביד בידים אבל גרמא לא [=וכי תאמר שאלו הדברים נאמרו דווקא במקום שעשה פעולה ישירהאבל גרמא לאתא שמע [=בוא ולמד (ממקור זה)] 'אל שאול ואל בית הדמים [עלאשר המית את הגבעונים'וכי היכן מצינו שהרג שאול את הגבעוניםאלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להן מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן.

שאול היה המלך הראשון אך הודח מהמלכות כי לא ציית לה׳לכן לא מוצאים התייחסות של שאול כלפי עמים אחריםאך בזמן דוד המלךנמצא סיפור אחד בנוגע לשאול כאשר הוטלה בצורת בתור עונש אשר הרגה את הגבעוניםהגבעונים היו כנענים והתחזו לעם מרוחק וכרתו ברית עם ישראללא הייתה בניהם מלחמה והפכו אותם לחוטבי עצים בבית המקדש בעיר הכהניםנב.
לאחר מספר שנים כאשר שאול רדף אחרי דודהוא החריב את העיר נב כאשר חשב שהם תמכו בדוד.
הגבעונים היו תלויים במשכן לפרנסתםולכן כאשר שאול החריב את העיר כך גם פרנסתם נפגעלכן העניש ה׳ את עם ישראל מכיוון שלא פיצו את הגבעונים בפרנסהלמרות שהנזק שנגרם לגבעונים הוא עקיף> ״גרמא״, גרימה עקיפה. 
מבחינת הקש״ס המוסרי, ר׳ יוחנן פסק כי כל הגוזל את חברו הרי נטל את נשמתו ובכך פוגע גם במשפחתוולכן גם גרימה עקיפה נקשרת בנפשו הישירה של האדם ועל כן חייב מוסריתחייב בידי ה׳ ובארץ פטור.
27.             בבא קמא נה ע"ב – נו ע"א
תניא [=למדנו בברייתא], אמר ריהושעארבעה דבריםהעושה אותן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים [השוו לעיל 14]ואלו הןהפורץ גדר בפני בהמת חבירווהכופף קמתו של חבירו בפני הדליקהוהשוכר עדי שקר להעידוהיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו.
[דיון א': מדוע פטורים הנ"ל בדיני אדם]
הפורץ גדר בפני בהמת חבירו... בכותל רעוע [=אבל בכותל חזק ("בריא") אכן היה חייב / נחלקו הפרשנים אם היה חייב על אבדן הבהמהעל נזקי הבהמה (רמב"ם), או על נזקי הכותל (רש"ישזה נזק "בידים", אבל לא על הבהמה משום שזוהי "גרמא בעלמא" (תוספות)]
הכופף קמתו של חבירו... ברוח שאינה מצויה [=אבל ברוח מצויהחייב גם בדיני אדםשזה כמו שהבעיר בידיורב אשי אמר (בנזקיטמון [= אדם פטור על נזקים סמוים שלא היה יכול לצפות מראש בנזקי אש]
השוכר עדי שקר... לחבריה [=לטובת חבירואם שכר עדי שקר לטובת עצמו ברור שחייב להשיב את הכסף שקבל במרמה]
היועד עדות לחבירו ואינו מעיד לו... בחד [=עד אחדאילו איש זה היה אחד משניםהתורה קבעה את עונשו בדיני שמים "ואם לא יגיד ונשא עוונו" (ויקרא ה). אולם בכוחו של עד אחד לחייב נתבע בשבועהולא בממון – ולמרות זאתהעד שלא העיד לטובת התובע נענש בדיני שמים (ראו דיון בלהלן)].

ר׳ יהושוע בתלמוד מפרש מדוע המקרי הביניים הללו פטורים אך עדין יש להם אחריות מוסרית, יצאו מכלל חובה פשוטה אך עדין אין להם חובה המשפטית:
האם הקש״ס הסיבתי מנותק מהתוצאה>
1.      הפורץ גדר בפני בהמת חבירו- מדובר בכותל רעועבין כה וכה הגדר הייתה נפרצת או נשברת והבהמה הייתה בורחת ועל כן מדובר בגרימה עקיפההנזק היה מתרחש עוד מעט בלאו הכי ולכןפטור. 
     אם הכותל היה נפרץ בכוח אמיתי אז האדם היה חייב.
2.      הכופף קמתו של חבירוקמהשיבוליםכאשר אדם הטה את השיבולים אך הגיעה רוח לא צפוייה והביאה אש משדה סמוכה אשר כילתה את השיבוליםפטור.
     אם הייתה מצויה רוח בשדה ואדם כופף את השיבולים לכיוון האשחייב.
3.      השוכר עדי שקרבמשפט העברי ישנו גורם המנתק את הקש״ס מכיוון שהעדים הם המשקריםהשקר עצמו הוא מעשה אסור אך ישנו גורם מנתק מכיוון שהשוכר עצמו אינו משקר ולעדים עצמם יש אפשרות בחירה האם לשקרפט ור.
4.      היועד עדות לחבירו ואינו מעיד לוזוהי חובה מוסרית בלבד״חוק השומרוני הטוב״ לפיה איני מגיעה לבימ״ש להעיד למרות שאני מודעת למעשה שקרה. אין כאן נזק ולכן חובה אינה ממוניתההלכה הישראלית אף מחמירה כאשר קבעה כי שניים שלא מעידים בעבור חבריהםיתכן שניתן יהיה להטיל עליהם חובה משפטית ולהעיד בשבועה.

המשותף לארבעת המקרים:
מדובר בתוצאה לא וודאיתאך בדיעבדהמעשה הראשוני כן גרם לתוצאה.
-     קש״ס משפטידין ארצי- מחייב את הלכת הצפיות.
-     קש״ס מוסרידיני שמיים- אינו מחייב את הלכת הצפיות.
-     המקרים פטורים בדין הארצי אך מחוייבים בדיני שמיים.

מקרים נוספים הפוטרים דין ארצי וחייבים רק בדיני שמיים:
[דיון ב': האם רשימה סגורה פתוחה? / מדוע נענש בדיני שמים?]
[...] ותו ליכא? [=וכי אין דברים נוספיםוהאיכא [=והרי יש (גם מקרה זה)]: (סימןהעושה בסם ושליח חבירו נשבר [=בתלמוד משולבים לעתים "סימניםשהן דרכים לזכור בע"פ את סדר הטיעון בסוגיית התלמוד]) העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת - פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים!

הגמרא טוענת כי קיימים מקרים נוספים שבהם פטור בדיני אדם אך חייב בדיני שמיים.  מדובר ברשימה פתוחה של מקרים.
והאיכא [=והרי יש (גם מקרה זה)]: הנותן סם המות בפני בהמת חבירו - פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים!
והאיכא [=והרי יש (גם מקרה זה)]: השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן - פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים!
והאיכא [=והרי יש (גם מקרה זה)]: המבעית את חבירו - פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים!
והאיכא [=והרי יש (גם מקרה זה)]: נשברה כדו ברשות הרבים ולא סלקהנפלה גמלו ולא העמידה – רבי מאיר מחייב בהזיקןוחכמים אומריםפטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים!
1.      הנותן סם המוות בפני בהמת חבירולבהמה יש אינסטינקט חייתי שאינו ניתן לשליטהולכן פטור בדיני אדם אך חייב בדיני שמיים.
2.      השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטןפטור בדיני אדם אך חייב בדיני שמיים.
3.      המבעית את חברוהבהיל את חברו והוא מתפטור בדיני אדם אך חייב בדיני שמיים.
4.      נשברה כדו ברשות הרבים ולא סלקהנפלה גמלו ולא העמידהרמאיר טען כי דעת חכמים פוטרת אך מחייבת בדיני שמיים. 
     עם זאתנמצא פיתרון לפיו ניתן להוציא צו מניעה המחייב בבית הדין ארציאך ניתן לדון בו רק בגין חובה עקיפה בלבד.

אין [=הןכן], מיהא איכא טובא [=אכן קיימים מקרים נוספים רבים], והני אצטריכא ליה [=ואלה נצרכו להשמיענו], מהו דתימא [=מהו שתאמר]: בדיני שמים נמי לא ליחייב [=שגם בדיני שמיים לא יהיו חייבים (מחמת ניתוק הקשר הסיבתיומנימוקים שיפורטו)], קא משמע לן [=בא רבי יהושע והשמיע לנו שלא כך הדבר].
     ריהושע רצה להבליט את החובה בדיני שמייםהיה בכך משום חידוש גדולזה לא מובן מאליו שהאדם נשא באחריות מוסריתכל אחד שגורם נזקהוא לא בסדרבארבעת המקרים האלה יש לכאורה משהו לא טריוויאלי במישור הערכיהמוסרי.

     על כן ניתן לראות כי מדובר ברשימה פתוחה, וניתנות דוגמאות נוספות:
הפורץ גדר בפני בהמת חבירומהו דתימאכיון דלמסתריה קאי מה עבידבדיני שמים נמי לא ליחייבקמ"ל [=שמא תאמר שמכיון שהכותל עומד להיהרסאיזה נזק כבר עשה?].
הכופף קמתו של חבירו נמי [=גם כן נדרש רבי יהושע ללמדנו שחייב בדיני שמים], מהו דתימאלימא מי הוה ידענא דאתיא רוח שאינה מצויהובדיני שמים נמי לא ליחייבקמ"ל [=שמא היה אומר שלא יכול היה לצפות את בואה של רוח שאינה מצויה]. [...]
והשוכר עדי שקר נמי [=גם כן], מהו דתימאלימא דברי הרב ודברי התלמידדברי מי שומעיןובדיני שמים נמי לא ליחייבקמ"ל [=שמא היה טועןדברי הרב וכו'].
והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו נמי [=גם כן], מהו דתימאמי יימר דכי הוה (אתינאמסהדינא ליה הוה מודהדלמא הוה משתבע לשקראובדיני שמים נמי לא ליחייבקמ"ל [=שמא היה אומרמי אומר שאם היו באים היה מודהשמא היה נשבע לשקר].

5.      הפורץ גדר בפני בהמת חבירויכולתי לחשוב שמאחר והגדר רעועהאך לא עשיתי דבר. זה לא מובן מאליו לומר שבמצב זה יש אחריות אך התלמוד קבע שיש אחריותחייב בדיני שמיים.
6.      הכופף קמתו של חבירואיך יכולתי להעלות על הדעת שתגיע רוח לא צפויה?.
7.      השוכר עדי שקרתלוי לדברי מי שומעיםלאלוהים או לאדם אחר?.
8.      היודע עדות לחבירו ואינו מעיד לוניתן לחייב את העדים שלא מגיעים לביהמ״ש להעיד בשבועהלא ניתן להטיל עיצומים.

ר׳ יהושוע הבליט את המקרים הללו מכיוון שלא טריוויאלי לגביהם לומר שיש קש״ס מוסרי.

אין תגובות:

פרסום תגובה